השמירה על כבוד האדם וצנעת פרטיותו הן ערכים מקודשים בדמוקרטיה. אכן, כשאר ערכי היסוד גם הם אינם ערכים מוחלטים. יש לאזנם עם ערכים ואינטרסים אחרים, חשובים לא פחות, ובראשם ההגנה על שלום הציבור וביטחונו.
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע ש"כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו". עקרון יסוד זה מקבע ש"אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו".
אכן, ב"פסקת ההגבלה" שבחוק זה נקבע הסייג שלפיו ניתן לפגוע בזכות זו בחוק שהולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד "לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש".
מלאכת איזון זו בין ערכים מתנגשים עדינה ביותר, והיא נקבעה בשורה ארוכה של פסקי דין. עם זאת, ראוי לבחון את השלכותיה מעת לעת ובשעת הצורך לתקן את החוק כך שיהלום את צורכי הזמן והמקום.
הצעה מאזנת
ראוי להדגיש שהצעת התיקון החדש לחוק אינה גחמה פתאומית אלא פריו של ניסיון מר, ארוך שנים, שתבע קורבנות בנפש, מהתגברות תופעת ה"סכינאות" ברחוב הישראלי.
על פניה, ההצעה החדשה מאזנת כראוי, ובדרך מידתית, בין הזכויות השונות. היא אינה מאפשרת חיפוש בכל אתר ואתר אלא רק במקומות המועדים לפורענות, ובראשם מתחמי בילוי שגבו בשנים האחרונות מחיר כבד של חיי אדם.
ככל דבר חקיקה, מבחנה האמיתי של ההצעה החדשה לא יהא בתיאוריה אלא במציאות. המשטרה ורשויות הפיקוח העירוניות חייבות לנסות למנוע עשיית שימוש לרעה בסמכות שהוקנתה לשוטרים, בין השאר באמצעות הדרכת השוטרים מראש על מגבלות השימוש בסמכות זו וביקורת מתמדת על דרך פעולתם ב"זמן אמת". גם לאחר מעשה, במקרים שבהם תתגלה חריגה מגבולות הסמכות שנקבעו בחוק, יש להעניש את השוטרים במידה ראויה "למען יראו וייראו".
חשובה לא פחות מעצם סמכות החיפוש היא הדרך שבה הוא ייעשה. לנוכח הפגיעה הפוטנציאלית הקשה בכבוד האדם ובצנעת הפרט שלו, יש להבטיח שלמעט מקרי קיצון שבהם קיים חשד סביר וממשי להתרחשות "סכנה ברורה ומיידית", החיפוש ייעשה בדרך מכבדת, שמשכה יהא קצר ככל האפשר.