מצלמות משוכללות, מורים פורשי היי?טק בלבוש אופנתי, מחשב לכל ילד, תגבור ערבית ליהודים ועברית לערבים - אלה הם רק מקצת החידושים שמרעיף עלינו משרד החינוך בשבועות האחרונים, לקראת פתיחת שנת הלימודים.
מתקפה חינוכית זו הולכת ומתגברת מיום ליום, ככל שקרב מועד פתיחת שנת הלימודים, עד שלעיתים נדמה כי לפנינו הר געש חינוכי, שהלבה הרותחת שהיתה אצורה בו זה שנות דור, נשפכת מתוכו בפרץ אדיר.
זר כי ייקלע לישראל בימים אלה, עשוי עוד לחשוב שמעולם לא היה כאן נושא כל כך חשוב על סדר היום כמו החינוך. הלוואי שכך היה.
האמת, כידוע, קצת שונה. גם אם הרצון טוב, והמאמצים כנים, שום מופע פעלולים, בשילוב מולטימדיה ואפילו חיזיון אורקולי בארבעה צבעים לא יכסו על ערוותה של מערכת החינוך הישראלית. מבחנים ומחקרים שונים - בינלאומיים ומקומיים - מלמדים שמערכת זו מצמיחה משנה לשנה יותר ויותר תלמידים בורים, חסרי נימוס אלמנטרי, נעדרי משמעת עצמית ומשוללי יכולת הבעה מינימלית, בכתב ובעל פה. התלמידים, כמובן, לא אשמים. יש להם פוטנציאל מרקיע שחקים. כפי שהוכיחו כמה מבוגרי מערכת החינוך הישראלית, גם פרס נובל ואפילו מדליית פילדס למתמטיקה (כפי שהוכיח באחרונה פרופ' אילון לינדנשטראוס) הם כבר לא הגבול.
מילוי חובותיה הבסיסיות
בתנאים הבעייתיים של בתי הספר עולה כפורח החינוך הפרטי, האליטיסטי, חינוך לעשירים בלבד. גם תעשיית המורים והשיעורים הפרטיים עושה חיל. אכן, בכסף ניתן לקנות חינוך מצוין. אך השאלה הגדולה היא מדוע מדינה שחרתה על דגלה את החינוך כאחד מיעדיה העיקריים, מתנערת למעשה זה שנים רבות ממילוי חובותיה הבסיסיות ביותר.
אבל גם משאבים הם לא כל הסיפור. מחקרים שונים מלמדים שההשקעה בחינוך בישראל לכל תלמיד היא מן הגבוהות בעולם המערבי.
הבעיה היא בבזבוז המשאבים על מאות ואלפי משרות ופרויקטים מיותרים, שמלבד ביורוקרטיה לשמה אינם תורמים הרבה למערכת, אלא להפך. ניצול נכון של משאבים אלה היה יכול להציב את ישראל בחזית המדע העולמי, כפי שהיה בעבר. ניתוב נכון של התקציבים יביא להעלאה משמעותית ברמת הלימודים, ולא בדרך מלאכותית של הורדת סף המעבר בבחינות הבגרות כדי להצביע על עלייה בגרף העוברים אותן.
מוטב להתמקד בשיטות הישנות שהוכיחו את עצמן: הקפדה על משמעת ברזל בכיתה, העלאת רף הדרישות (לרבות שינון בעל פה של קטעים קלאסיים מן התנ"ך והשירה העברית) והצבת מורים ומנהלים - וגם הדחתם במקרה הצורך - לפי כישוריהם ולא קשריהם.
לצד משרד החינוך, גם אנחנו, ההורים, ולאמיתו של דבר כל אדם, אינו רשאי לרחוץ בניקיון כפיו.
החינוך מתחיל בבית. ילד שרואה את סגנון ההתנהגות והלבוש של הוריו, ושומע את סגנון ההתבטאות בסביבתו הקרובה, מפנים היטב את המסר ומעביר אותו הלאה. לשון בוטה וגסה והתנהגות פרועה ומשולחת רסן המלווה בקללות, במעשי אלימות ובאיומים אינן נרכשות בבית הספר. הן רק נפלטות בו החוצה. בפתחה של שנת החינוך, ראוי שנזכור זאת ובעיקר, נתנהג בהתאם למען תהא שנת הלימודים, הבאה עלינו לטובה, טובה מקודמותיה.