חזרתו של הסדר הביניים

המחלוקת על המשך הקפאת הבנייה בהתנחלויות עלולה לייתר את ההכנות למשא ומתן הישיר בין ישראל לבין הפלסטינים. היא נדונה בימים אלה בהרחבה, והכל מבינים שהכדור בידי אבו מאזן. אם לא יחשוש לעורר את חמתו של ברק אובמה בחודשיים שלפני הבחירות לסנאט ולבית הנבחרים - כאשר הסקרים מנבאים ירידה לדמוקרטים - כי אז יגרום למשא ומתן המתחדש להיראות כוועידת אנאפוליס. טקס ולא כלום.

אך בעיית ההקפאה - שעוד תידון בהרחבה עד תחילת השיחות ב-2 בספטמבר - אינה בלעדית באשר לתוכן המשא ומתן. הילרי קלינטון עשתה ככל יכולתה לרמוז כי בארה"ב (והקוורטט) ערים לקשייו של אבו מאזן בלי לקבל את תנאיו המוקדמים שאינם אפשריים למימוש מבחינתו של בנימין נתניהו.

האם ייפתח המהלך בדיון מקביל על ענייני שטחים וביטחון כפי שמציעים האמריקנים, או בבירור הנכונות הפלשתינית להכיר בזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי? אף שאין צודקת מזכות זאת - המשווה את ישראל לשאר אומות העולם ואף שאין נוחה ממנה לנתניהו לנוכח ההשפעה של בני בגין, משה (בוגי) יעלון, אלי ישי ואביגדור ליברמן בשביעייה - ספק אם יהיה בכוחו של ראש הממשלה לעמוד על דרישתו ולהצליח בנחישותו. הוא הצליח לכפות על הפלסטינים להסכים למשא ומתן ישיר. בנושא הגדרתה של ישראל כמדינת היהודים המציאות אחרת.

דיפלומטים אמריקנים רבים חשים כי היהדות בארצם ופוליטיקאים בארה"ב לא ייחסו חשיבות לתביעה ישראלית זו חרף קרבת הדיונים ליום הבחירות.

אם יגלשו השיחות לנושאי הביטחון והגבולות - תוך מאמץ לסיים את המשא ומתן בשנה אחת - תמצא ישראל את ארה"ב מצדדת בנסיגה לגבולות '67 בתיקונים הדדיים. זה נושא נפיץ, ולפיכך ההערכה היא שאובמה אינו מעוניין לדון בו לפני סגירת הקלפיות בארצו. נובמבר הוא העיתוי לעימות אם בכלל.

נתניהו והשביעייה שעימו אינם מגלים מהם קלפי המיקוח ועם מה יבואו הנציגים הישראלים אל שולחן המשא ומתן. ברור כי רצוי שיגיעו עם קלסר גדוש בהצעות, שכן החלופה להתדיינות של ממש היא הזנה של הסכסוך ב"ניהול משברים" ללא תוחלת. אם גם זה לא יקרה, יהיה המזרח התיכון עד להחרפת העימות האלים ביהודה ובשומרון בניגוד לאינטרס הנוכחי של שני הצדדים. לפיכך כרע במיעוטו צריכים להבטיח מלאי גדול של הצעות.

אחת מהן עשויה להיות שיבה למתווה של ג'ורג וו. בוש שאינו נוח לפלשתינים ובמידה מסוימת גם לממשלה הנוכחית בישראל. בזה אחר זה חוזרים אישי ציבור לרעיון הסדר הביניים שבמהותו נועד להקים מדינה פלסטיינית בגבולות זמניים. מד"ר יוסי ביילין עד שאול מופז נשמעה תמיכה ברעיון זה. יש לו גם תומכים בממשלה ולא רק בין שרי העבודה.

הפלסטינים אטמו אוזנם מלשמוע. מבחינה זו חסכו לפי שעה לקהילייה הפוליטית בישראל ויכוח פנימי חריף.