החלטה בעיתוי מדויק

אתמול צץ לפתע אהוד ברק של פעם. זה שרבים נואשו בשנים האחרונות מלפגוש. אחרי שורת אכזבות הוא ניווט וידע לאן.

אין בידיי כלים לקבוע אם יואב גלנט הוא המועמד המועדף לכהן כרמטכ"ל ה-20 של צה"ל. מצד אחד, הגורל היטיב עמו שיום בהיר הבחין הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק בקצין ימייה שטרם פיקד על השייטת, שלף אותו מן המים אל היבשה וכך קיבלה הקריירה שלו תפנית שהיתה נחוצה כדי לטפס לעמדה של מועמד לרמטכ"ל.

ידוע כי היה לוחם נועז ומפקד סמכותי וצלל בנמלי אויב רבים, אבל הוטחו בו דברי ביקורת רבים על שנותיו כמזכיר הצבאי של אריאל שרון בחוות שקמים, והציבור הרחב יעמוד על טיבו לפי מבחן התוצאה ומוקדם לדעת.

לפי שעה, לאור אירועי המסמך הקרוי בטעות זדונית על שמו, היה צורך בהכרעה שהיא בבחינת איבחת חרב. היעדר הכרעה היה מאריך את מלחמת העולם המילולית בין הלשכות של אהוד ברק וגבי אשכנזי לרעת כל עם ישראל. אין ממש בטענה כי היה צריך להמתין עם ההחלטה, מפני שלא היה למה להמתין. ההצבעה על גלנט כעל המועמד היא בבחינת התרת ספקות ומסורת היא בפי היהודים שאין הקלה חשובה ממנה.

אמנם חקירת המסמך במשטרה חייבת להתבצע עד תום וביעילות שאפיינה אותה בשלבים הקודמים. אך אין בה כדי לעכב את הצורך להחזיר את צה"ל לשיווי משקלו, וכל הכרעה על זהותו של הרמטכ"ל הבא עדיפה על פני מצב של חוסר ודאות.

מה יעשה עתה הרמטכ"ל הנוכחי אשכנזי? איני שותף לדעתו כי ההודעה מי יהיה יורשו הופכת אותו ל"ברווז צולע". זו מסורת ברוכה בצה"ל שאנשי הקבע יודעים מה יהיה תפקידם הבא שנה לפני שהם נכנסים אליו, והדבר אינו מפריע למפקד המכהן.

זה נכון גם הפעם, אלא אם חש אשכנזי כי לאחר ההתנצחות בת 3 השנים בינו לבין גלנט שני הסוסים האלה אינם יכולים למשוך ביחד. ההכרעה שייכת לו ולו בלבד, והציבור חייב לכבד כל החלטה שיקבל אם להמשיך עד פברואר 2011 או לפרוש מוקדם. לציבור יכולה להיות רק תביעה אחת: שהמשך כהונתו יאופיין בשיתוף פעולה עם יורשו ובחפיפה ראויה לטובת האומה ותוך התעלמות מיחסיהם האישיים ובא לציון גואל.