הסעודה החגיגית בבית הלבן תהיה מרשימה - יש רק לקוות שגורלו של התהליך שהיא תשיק לא יהיה כמו זה של טקס אחר על מדשאות הבית הלבן לפני 17 שנים, שלפחות משתתפיו הישראלים והאמריקנים היו מעדיפים בוודאי לשכוח.
ישראל יכולה לרשום לעצמה הצלחה מדינית?דיפלומטית חשובה בכך שהתקבלה דרישתה שהשיחות תתקיימנה ללא תנאים מוקדמים, ואכן, לא רק שאין התייחסות לקו הירוק כגבול העתידי בין ישראל לישות הפלסטינית המתוכננת, כפי שאמרה מזכירת המדינה קלינטון, אלא שגם לא היתה התייחסות בדבריה להקפאת הבנייה.
אבל גם במדיניות אין תמיד ארוחות חינם, ואין זה אומר שבעתיד לא יהיו מי שינסו לגבות מחיר מישראל. השיחות מוגדרות אמנם כשיחות ישירות, אך ברור כבר שיהיו להן מעקפים וושינגטוניים ואך ייתכן, כפי שהיה אחרי ועידת מדריד, שהן תתקיימנה בעיקר במשרדי מחלקת המדינה עצמה.
האם יהיו ויתורים?
השאלה היא אם יש באמת סיכוי ממשי שכל הבעיות החשובות, כולל אותם נושאי הליבה, יכולים להיפתר תוך שנה. האם, למשל, יוותרו הפלסטינים רשמית וסופית על מה שקרוי "זכות השיבה"? מה בדיוק תהיה הנוסחה המוסכמת, אם בכלל, לגבי היישובים, ובעיקר אלה שמחוץ לגושי ההתיישבות הגדולים? האם ברור לפלסטינים ולשושבינים הבינלאומיים שישראל איננה יכולה להרשות לעצמה לוותר על שליטתה בבקעת הירדן? האם הפלסטינים יהיו מוכנים להזיז כפרים ערביים שנמצאים, למשל, בעורפה של אריאל? וכמובן, נושא ירושלים. ואולי לפני הכל, האם באמת אפשר לדבר כבר על מדינה פלסטינית תוך שנה, כל עוד החמאס שולט בעזה? בנוסף לכך ישנה השאלה הבסיסית: האם הפלשתינים בשלים דיים להכיר בזכותו של העם היהודי למולדת לאומית משלו?
המטרה המעשית ביותר של שיחות אלה תהיה לקבוע סדר יום מוסכם שיענה גם על אותם נושאים שכמעט בלתי אפשרי יהיה לפתור אותם בעתיד הקרוב, ולכן יהיה כנראה צורך להנמיך את רף הציפיות ולנסות להגיע בשיחות האלה לנוסחאות שתוכלנה לפתור חלק מהבעיות, אף שלא את כולן.