סלבס של קיץ

ענת כהן מתחתנת בערב באחד מגני האירועים באזור המרכז. בשעה אחת בצהריים היא נוטשת את המספרה היוקרתית, לעזאזל כבר עם סידור הגבות ועכשיו היא חייבת להתקשר דחוף לשירות המטאורולוגי.

"זה החזאי? תגיד, כמה אחוזי לחות יהיו היום בערב?"
החזאי התורן אומר לה שהלחות תגיע ל?75 אחוזים!
"נו, תשנה לי את זה, דבר עם השמיים, דבר עם אלוהים, תעשה משהו בשבילי. זה לא בשביל השמלה שלי האחוזים האלה. תגיד, מה אתה רוצה שאני אזיע שם בטירוף מול כל האורחים", היא שואלת ככל הנראה ברצינות תהומית.

המקום הכי לוהט ועסוק היום בישראל הוא השירות המטאורולוגי, סמוך לבית דגן. האנשים שם סופגים לא מעט גידופים בימי שיא החום הללו, הימים שבהם אוגוסט מחניק ולח. אסף רייצפלד, בן 30, הוא החזאי התורן עכשיו במשמרת. הוא מכוון את המזגן במרכז החיזוי על טמפרטורה של 23-22 מעלות. עמוס פורת, בן 48, הוא מנהל גף אקלים. הוא מגיע להגיד שלום ולהציץ באינספור המפות, המחשבים, המסכים ונתוני האקלים.

"אני לא חושב שיש פסול בכך שפה מאוד נעים והמזגן מקרר אותנו. זה כמו שיגידו לרופא להידבק מחולה כדי לדעת מה הפציינט שלו מרגיש. אני יודע שיש הרבה מאוד אנשים שמאוד לא אוהבים את התחזית שלנו עכשיו ויש גם את ההכרזות, יאללה תוציאו את האף החוצה ותדעו מה כולם עוברים וסובלים. אנחנו יודעים, אנחנו גם בחוץ", מסביר פורת.

עוד בימי השלטון הבריטי, בסביבות 1937, התחילו למדוד את הטמפרטורה באופן רשמי. היו כל מיני תחנות קטנות, אחד החזאים היה לוקח מדחום בדיוק כמו זה של ימינו ומבשר לאומה מה בדיוק מזג האוויר פה. פורת אומר שעוד לפני כן לקחו פעם מדחום ב?1881 ומדדו בירושלים את שיא הטמפרטורה - 44 מעלות - שלא נשבר עד היום. אחרי זה הקימו את המרכז המטאורולוגי החדש בבית דגן בשנת 1964. אז גם הגיעו דור הנפילים של חזאי ישראל.

נתן ששון היה אחד מאלה הנחשבים עד היום לדור הנפילים של חזאי ישראל. היום הוא כבר בפנסיה, שוחה בכפר המכביה, משחק שם שש?בש. אבל במרכז החיזוי מוכנים להישבע שהוא היה פעם, עוד טרם נולדו המחשבים המשוכללים, הלוויינים והמסכים המתוחכמים, השליט הבלתי מעורער של המפות הסינופטיות. מה זה? מדובר בתחנות הפרוסות בחוץ ואשר מספקות לכולם בעת ובעונה אחת מפות תחזית מכל רחבי העולם, בשעות קבועות.

נתן, דמות נערצת שם עד היום, לא היה צריך את כל הציוד המשוכלל. רייצפלד מוכן להישבע שאפילו עכשיו, אם ששון היה רואה שקע ביוון, הוא היה אומר בלי כל המערכות החדשות אם הוא מגיע אלינו או הולך צפונה, דרומה או לא משנה לאיפה.

גם אורי בץ, בן 65, הוא חלק מהמיתולוגיה של המקום. במשך 39 שנה הוא היה חזאי ולפני כחמישה חודשים יצא לפנסיה. עד היום הוא זוכר איך נמלט והתחבא יום אחד בביתו בירושלים.
הסיבה לכך היתה שבבוקר הוא אמר שיהיה רק מעונן. כל המדינה תלתה כביסה - ופתאום התחיל מבול נוראי.

"זה היה משהו מדהים. לנו לא היו את כל הכלים הטכנולוגיים שיש היום. היינו 25 חזאים, היה את אליעזר דנציגר, רוברט אולינסקי, גולדי גושן שעובדת עד היום, ועוד אחרים. עבדנו בשיטות חיזוי שהספיקו בקושי ליום אחד. "אז אמרתי בבוקר שיהיו רק עננים, היה גשם ומדינה שלמה חיפשה אחרי. בסוף באתי בערב לאולפן של גלי צה"ל ואמרתי שאני מתנצל בשם האטמוספרה", מספר בץ.

אם כבר מדברים, בץ מתקשה להיגמל מההרגלים הישנים, אז הוא בנה לעצמו תחנה מטאורולוגית בבית. הוא עמוס במדחומים, כספיות, עזרים שונים ויש לו עד היום פינות בכלי התקשורת שבהן הוא מדווח על התחזית מביתו בעיר הבירה.

הטלפונים במרכז המבצעי של השירות המטאורולוגי לא מפסיקים לצלצל וכולם רוצים לדעת מה יהיה עם גל החום. האם הוא יגלוש גם לסוף השבוע הקרוב או שהשיא עוד לפנינו.

החזאים, היום רק תשעה במספר עקב ההתקדמות הטכנולוגית המרשימה, היכולה לנבא גם ארבעה-חמישה ימים קדימה, עובדים בשתי משמרות של 12 שעות. יש להם גם שחקני חיזוק - מה שהם מכנים "צופי חיזוי" שתפקידם לתמוך בחזאים.

משה דור, בן 61, הוא צופה שכזה כבר 34 שנה. הוא זה שמקבל את הטלפונים מהאזרחים המוטרדים. "כל הזמן מתקשרים עכשיו ושואלים מתי זה ייגמר. יש אנשים שממש מתחננים שאני אעשה משהו בשבילם כי הם יוצאים לטיול, ירח דבש, או חתונה". דור מסביר שהבריאות שלו היא כמו מזג האוויר, שהוא ממש מרגיש את זה בעצמות. "תראה, כאשר יש גל חום, כשיש הצפות או תופעות קיצוניות אחרות, לא נעים לי מהאנשים. אני לוקח את זה אישית. כאשר יש הקלה בחום, אפילו אם אני יושב רוב היום במזגן - אני מרגיש יותר טוב. זה דבר נורא להגיד לכלה לחוצה שהיום בלילה יהיו לה 75 אחוזי לחות", הוא מספר.

עמוס פורת, מנהל גף האקלים, אומר לחזאים שהוא חייב לחזור לחדר שלו. שיש לו עכשיו הרבה עבודה. "לאנשים יש זיכרון קצר. אני יודע שהרבה לא אוהבים לשמוע אותנו בגלל תחזית החום הכבד אבל חשוב לדעת שמשנות ה-70 וה-80 עלינו כאן בישראל במעלה, אולי מעלה וחצי בממוצע. מבחינתנו החזאים זה לא מעט, אבל אנשים בטוחים שזה הרבה יותר".

פורת עובר על הנתונים שבידיו ומסביר מה כן קרה כאן ובצורה דרמטית. "מסוף שנות ה- 90 ועד עכשיו יש עלייה של 2.5 מעלות בשעות הלילה בממוצע יחסית לשנות ה-70. זה כבר מאוד משמעותי. בתל אביב היו פעם 22 מעלות, ואילו היום 25 בלילה. בבית דגן 20-19, והיום 23 וכך הלאה. זה נותן לאנשים תחושה שאין להם אוויר, שיש מחנק גדול", הוא מספר.

הקיץ הכי חם בישראל אי פעם, כך מספר פורת, היה בשנת 1998. עוד הוא מוסיף כי חודש יולי היה חם מהרגיל ואוגוסט ודאי יהיה כך, אך כלל לא בטוח שהנתונים יעברו את אלו של 1998.
אגב, למי שמתעניין, תל אביב היתה הכי חמה כבר ב-1916, אז היו שם 46 מעלות בצל. השיא הישראלי בחום נמדד עם המדחום של הפה דווקא בטירת צבי, שם נמדדו ב-1942 54 מעלות, כך שאפשר קצת להירגע עם ההתחממות הגלובלית שאכן מתרחשת אך לא בצורה כזו קיצונית. בכל מקרה, תמיד אפשר להימלט למזגן הקריר שלא אפיין את היישוב של אז.

עכשיו כבר ממש שיא הצהריים במרכז החיזוי וניר סתיו, שיושב עכשיו במשמרת של חזאי, אבל משמש גם ובעיקר כסגן מנהל השירות המטאורולוגי, אומר שהיום יישבר קרוב לוודאי שיא צריכת החשמל בישראל. "יש היום בישראל 87 תחנות חוץ של השירות הפרוסות בכל הארץ ונותנות מענה מצוין", מבהיר סתיו במהירות. "יש גם בלון שאנחנו מעלים לאוויר ארבע פעמים ביום למדוד את מזג האוויר. הוא מתנפח בשמיים וכמעט תמיד מתפוצץ לו באזור יהודה ושומרון. בתוך הבלון יש חיישן טמפרטורה, לחות, לחץ כזה או אחר, ויש גם אנטנה שעוקבת אחר מעופו. לא פעם קרה שהמצנח שיוצא מהבלון הזה עף על אנשים והללו רצו למשטרה והיו בטוחים שנפל עליהם משהו מסתורי מהשמיים", הוא מגלה.

סתיו אומר שהיום להיות חזאי זה הדבר הכי קרוב לסלבריטאי. "כשאנחנו יוצאים למכרזים על תפקידים שונים, כולם רוצים להיות חזאים. מאז שנכנס דני רופ, עם צורת ההגשה שלו, יש חשיפה יותר גדולה, החזאים פה מתראיינים ברדיו, לפעמים אנשים מזהים אותם ברחוב. פעם היו קצת צוחקים למבט זה או אחר של חזאי, היום כולם נסמכים עלינו וזה תפקיד שלעיתים אפילו מציל נפשות. אנחנו נותנים אזהרות מראש על שריפות, שיטפונות ודברים אחרים ויש עלינו אחריות כבדה", הוא מבהיר את אחריות התפקיד.

רייצפלד, שיש לו כבר תואר שני בגיאופיזיקה ופעם הוא היה חזאי בחיל האוויר, משם מגיעים רוב חזאי השירות, ושור הצופה הוותיק, מעדכנים ומתעדכנים כל הזמן במזג האוויר. עכשיו הם יוצאים רגע לתחנות המדידה הנמצאות מחוץ לבניין הקריר. "וואו, זה ממש קטסטרופה שם בחוץ. 34 מעלות. זה באמת נורא ואיום", מעיר רייצפלד, מוחה את הזיעה וחוזר מיד ל?22 מעלות שפולט המזגן שלו. הוא מתיישב מול המסכים המרצדים, המפות הסינופטיות, המחשבים החכמים ומנסה להבין לאן אנחנו הולכים.

אם חשבתם שהחזאים שעובדים בבית דגן, כמו גולדי גושן הוותיקה, אנטולי חריטוב, נחום יודוביץ, רינת רחמים ואחרים, הם הדבר הכי רחוק תיאטרלית מדני רופ - ובכן, יש לכם טעות לא קטנה.

סתיו, סגן המנהל, יודע לספר שיש שם התערבויות על מזג האוויר שחבל על הזמן ומי שמנצח, זוכה לא אחת בסטייק עסיסי במיוחד במפגש אסא הסמוך. "יש התערבויות על ברד, על שלג, על כמה ממטרים יירדו, האם הטמפרטורה תהיה מעל 37 מעלות או מתחת. הלו, מאוד מעניין כאן", מספר סתיו.

השירות המטאורולוגי מונה היום בסך הכל כ-70 אנשים, שזה אומר תשעה חזאים בלבד (לעומת 25 פעם), אנשי אקלים, צופים, ואנשי מקצוע אחרים. השירות מקבל את הנתונים ממודלים שונים של תחזיות באירופה, יוון, ארה"ב ועוד.

רייצפלד אומר שחזאי טוב הוא אחד שיודע לקרוא את הנתונים ולתת את התחזית הכי מדויקת שאפשר. אחרי כך הוא יוסיף שעכשיו יש היסטריה גדולה בגלל גל החום אבל בחורף הרבה יותר מעניין שם וקשה לחיזוי.

בשעת אחר הצהריים של יום רביעי רייצפלד מודיע לחברים שלו שיש סיכוי שבסוף השבוע יישבר שיא המעלות באילת. "בשנת 1961 ובשנת 2002 היו באילת 47.2 מעלות בצל וזה היה השיא. ביום שישי זה יהיה כנראה 47 אבל יש סיכוי שזה יישבר לכיוון ה?48. אנחנו עוקבים אחרי זה מקרוב", אומרים החזאים.

הם הולכים למטבח הקטן שבמקום, שם הם שותים קצת מים וממשיכים לדסקס על גל החום המטורף. כולם אומרים שהם מתגעגעים לתחזיות של אולינסקי קר הרוח ובץ האמוציונלי, שהפכו לשם דבר.

בסביבות שש בערב שוב מתקשרת הכלה המתוחה ענת כהן. עכשיו היא כבר בטירוף, החופה מתקרבת. "נו, יש ירידה קצת בלחות? מה התחזית לתשע וחצי בדיוק? יש לי אז את החופה ואני אומרת לכם שאסור לי להיות כל כך לחה", היא כמעט מאיימת דרך הטלפון. שור מנסה להרגיע אותה, אך ללא הועיל. "תהיה לחות גבוהה מאוד, אין מה לעשות. אבל תדעי לך שמיום שבת, יותר לכיוון ראשון וביום שני בכלל תרגישי כבר הקלה די משמעותית במזג האוויר".

ופתאום אני מרגיש הקלה. יש תקווה באוויר.