צה"ל לא יכול להתנער מעדן אברג'יל

    אפשר להמשיך לצקצק בלשון על מעשה של חיילת צעירה, או לחילופין להפסיק לשקר לעצמנו. רועי כ"ץ סבור שמאז ומתמיד נהגנו באכזריות, רק שפעם לא היתה לנו טכנולוגיה כדי להיווכח עד כמה אנחנו מכוערים

    רועי כ"ץ
    (צילום: באדיבות רותם אברוצקי)

    הביטו בתמונה למעלה. פעילות של צה"ל בכפר בתיר, כל הגברים נעצרים לחקירה ומרוכזים בתוך כיתות בית הספר. פתאום מחליטים החיילים להשתובב מעט על חשבון הפלסטינים. הם מושיבים את אחד העצורים, צעיר אזוק ידיים ומכוסה עיניים, ליד שולחן המורה. אחד הלוחמים גם חומד לצון וכותב בעברית על הלוח "שלום כיתה א" ו-"שבת שלום". השנה היא 1989. עדן אברג'יל מתהפכת באותו זמן במיטת התינוק שלה. אין לאף אחד פייסבוק. איש בצה"ל לא צריך לדאוג שתמונות כאלה יגיעו לכל בית בישראל ומחוצה לה במרחק הקלקה פשוטה.

    טוב לדעת (תוכן מקודם)

    צעד תקדימי: החברה שנותנת למבוטחיה מענק כספי

    על-ידי WE SURE חברה לביטוח
    לכתבה המלאה

    פרסונות קטנטנות מול משימות עצומות

    קרל מרקס צדק כשאמר שההוויה קובעת את התודעה. מי שמטיל על נערים ונערות במדים משימות שיטור מול אוכלוסייה נשלטת ועויינת, חייב לקבל עליו את האחריות לאובדן הערכים והמשמעת. אותם חיילים,שהופכים לאלוהים בשר ודם שיכולים לדון אדם לחיים ומוות, היו עסוקים עד לפני רגע במבחנים, בפצעונים ובריבים על השעה שבה הם צריכים לחזור הביתה. וכאילו המצב לא מספיק רגיש גם כך, צה"ל אף נוטה להוסיף חטא על פשע ושולח פעמים רבות חיילים ברמה אישית נמוכה למשימות חיכוך קשות ורגישות, שדורשות מבנה אישיות ואינטליגנציה גבוהים בהרבה. אם נוסיף למשוואה הסבוכה גם את הסכנה המובנית בפעילות המבצעית ואת הרצון העז לבריחה מהמראות הקשים, התוצאה העגומה כמעט ידועה מראש.

    אין כמעט חייל, בסדיר או במילואים, שלא ראה או שמע על הצקות והשפלות מהסוג הזה. לפעמים לוקחים סיגריה מפלסטיני במחסום ו"שוכחים" להחזיר לו את הקופסה, מדי פעם נועלים במפתיע וללא הצדקה את קרוסלת המעבר במחסום בזמן שהעובדים רצים לכיוונו לפנות בוקר והם נחבטים בעוצמה במוטות הברזל, ופה ושם מכריחים ילדים ללמוד שירי הווי פלוגתיים. הידד לקוד האתי.

    האם ניתן לעשות הכללה ולקבוע כי צה"ל הוא צבא כובש שאינו מצליח לשמור על ערכיו וטוהר הנשק רק בגלל המטלה חסרת הסיכוי שניתנה לו ללא קשר לייעודו האמיתי?

    חד משמעית כן.

    פייסבוק תפס אותנו עם המכנסיים למטה

    אז מה השתנה בעצם? ישראל שולטת בשטחים מאז 1967 ומשימות השיטור של צה"ל והקושי שלו להתמודד איתן כבר מזמן לא חדשות. ובכן, גם הטכנולוגיה קובעת את התודעה. פעם לא הייתה פלטפורמה קלה וזמינה לפרסום מעשי החיילים. פעם לא הייתה לכל חייל מצלמה בטלפון הסלולרי ויכולת הצפה פשוטה של תמונות לרשתות חברתיות. פתאום התיעוד נעשה קל והתמונות זמינות. הטכנולוגיה הנגישה וחוסר שיקול הדעת של חיילים צעירים סודקים במהירות עשרות שנים של טיוח. מי צריך שהפלסטינים וארגוני זכויות אדם יצלמו את עוולות הכיבוש, אם לובשי המדים לא מתביישים ועושים בעצמם כאב ראש רצחני לדובר צה"ל?

    עדן אברג'יל לא מבינה מה כולם רוצים ממנה. היא בסך הכל שיתפה תמונות מהשירות הצבאי שלה, אותו הגדירה "התקופה הכי יפה בחיי". למה היא הצטלמה לצד בני אדם כבולים ומכוסי עיניים? בעיקר מפני שהיא כלל לא מתביישת בתרומה שלה לביטחון המדינה, ולא מבינה מה בין הצילומים האלה לבין אנושיות ומוסר בסיסי. עדן אברג'יל היא בסך הכל חיילת פשוטה, שחשפה לעולם טפח זעום מערוות הכיבוש העצומה, שדורות של גנרלים ופוליטיקאים מתאמצים להחביאה.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully