כן למצלמות בבתי הספר

זכויות התלמיד, האדם, הפרט וכל שאר הקלישאות מעוררות בי את השאלה – אם אלו הטוענים נגד היו בעת האחרונה בבית ספר, או באסיפת הורים, או סתם גיחה להביא לילד את הכריך ששכח בבית?

רק מי שחי ונושם בית ספר לאורך כל שעות פעילותו בשנים האחרונות יכול להבין כי מה שהיה פעם היה, ואילו היום המצב מדאיג. בשנים האחרונות הפכו מוסדות החינוך לשדה קרב והיו גם מקרים שבתיקי ילדים נמצאו דוקרנים, אולרים וסכינים. אשתקד אף אותר אקדח מבית אבא, בילקוט של תלמיד.

המורים, שגם ככה מתקשים להעביר בשלום 45 דקות של שיעור באזרחות ובמתמטיקה, לא מסוגלים להיאבק באלימות הגואה בבתי הספר. מה שרואים מחוץ לשער המוסד החינוכי – דהיינו, אלימות ואיומים – חדרו לתוך שעות הלימוד והפכו לחלק בלתי נפרד מההתנהלות היומיומית.

''המורה הוא הרביץ לי'' כבר אינו מהווה משפט מאיים כלפי הילד המכה. בטח שלא במסדרונות ובחצר בית הספר וגם לא בכניסה לחדר המורים. היום, מי שלא דואג לעצמו ולשלומו צריך להתחיל להיות חרד לבטחונו. כן, ממש כך. כי מספיק ילד אלים אחד בבית ספר כדי להפוך את המקום למרקחה.

לכל אדם ובוודאי שלכל תלמיד ותלמידה קיימת זכות יסוד לביטחון אישי ושמירה על הגוף, הבריאות הנפשית, וגם הרכוש שהם נושאים עמם. האלימות במוסדות חינוך מאופיינת בהצקות 'סתם', בקטטות של ממש וגילויי אלימות אחרים כגניבות ואפילו שימוש בנשק קר. אם לא די בכך, הרי שגילויי האלימות מכוונים גם כלפי כוחות ההוראה עצמם. תופעה זו כוללת גם אלימות של הורים כלפי מורים ומנהלים.

לפני שנים אחדות היה זה דו''ח מבקר המדינה שהתייחס לסוגיית האלימות הגואה במוסדות חינוך. הדו''ח ביקר בצורה נוקבת את משרד החינוך וקבע שהבריונות הפכה לחלק משגרת היום-יום בבתי הספר, עד כדי פגיעה בלימודים עצמם. הדו''ח לא פסח גם על העובדה שלנפגעי אלימות בין שערי מוסדות החינוך – אין כתובת להתלונן. מחקרים העוסקים באלימות מכבירים מילים נוקבות לעניין ביטחונם של התלמידים ומצביעים על צפי להחמרת התופעה בשנים הבאות.

לא פלא שיש מורים שמעדיפים במקרים רבים לא לראות את המתרחש ולהמשיך בשגרת יומם בבית הספר. יש מורים שיעדיפו להיכנס לחדר המורים, לקחת את כוס התה ואת עשר דקות המנוחה שיש להם בין שיעור לשיעור. הם חוששים להיגרר למצבים של הפרדה של אירועים אלימים, ולא פעם חשש זה מקורו בכך שהם עלולים להיהפך לקורבן אלימות בעצמם.

חשוב לציין כי משרד החינוך והמורים אינם האשמים היחידים. הילדים מחונכים על ידי הורים, שגם להם חלק רציני בהטמעת הערכים החיובים מנוגדי האלימות בילדיהם שלהם. המאבק באלימות צריך לקבל פוש מיידי בעיקר במתחם ביה''ס, שהרי המפגש הצפוף בין ילדים מתרחש כאן ולאורך שעות ארוכות ביום.

מכיוון שרצוי כי המורים לא יהפכו לגברתנים שומרי סף, הרי שהחלופה של מצלמות במעגל סגור במרחבים הללו יכולה הן להרתיע והן להקל בפיענוח האירועים. אם לא די בכך, רצוי להציב בכניסה לבתי הספר גלאי מתכת ולאתר חפצים שאינם חלק ממערכת השעות ואמצעי העזר הלימודיים.

בנוסף, למערכה כנגד האלימות חייבים לצרף תכנית לימודים מקיפה למניעת אלימות ולכבוד הדדי שתכלול מסרים חינוכיים של כבוד האדם ודרך ארץ. הצבת מצלמות יש בה משום הרתעה ובמקרה הנדון היא אינה מהווה חדירה לפרטיות. זו דרכו של העולם המודרני והמתוקשב לשמור על ביטחון ושלום ילדינו. חלק נכבד ממדינת ישראל מכוסה במצלמות אבטחה, שגם אם לא מנעו ממש את הפשע, הביאו בסופו של דבר ללכידת החשודים במעשה והעמדתם לדין.