בהציגו בפני חברי ועדת טירקל את הפקת הלקחים מהכשל הצבאי במהלך ההשתלטות על ספינת המשט הטורקי מרמרה, אמר הרמטכ"ל גבי אשכנזי, בין היתר, כי בעתיד לא יהיה מנוס מלהציב צלפים כדי למזער את הפגיעה בכוחות צה"ל הפושטים על הסיפון.
על פניו זה "פתרון בית ספר" נכון. ייתכן כי אילו הגיע צה"ל בכוחות מוגברים למרמרה, היו פעילי הטרור הטורקי נרתעים מעימות עימם. אך הדבר לא אירע, ותוצאות ההתנגשות בין חיילי השייטת לפעילים הטורקים ידועות.
אשר על כן, "פתרון בית הספר" של אשכנזי אינו תקף עוד במציאות שנוצרה. שכן מאז הלילה ההוא, ב?31 במאי 2010, מאז נודעו תוצאות הפעולה הצבאית - תשעה הרוגים, אין עוד לישראל אופציה לבלום ספינות משט בפעילות צבאית מתוגברת אשר מסתיימת בהרג פעילי הטרור.
מסקנה נכונה, עמדה צודקת
מבחינה מדינית, הריגתם אינה אפשרית כל עוד אינם ראשונים לפתוח באש על מנת להרוג את חיילי צה"ל.
כמפקד האחראי לפעולת הכוחות של צה"ל, המסקנה של הרמטכ"ל אשכנזי נכונה. היא גם מבטאת עמדה צודקת. אך העולם העוין כלפינו נמצא בהליך החותר לשלול מישראל את זכותה הטבעית להגנה עצמית. אין ראיה טובה לכך מהוועדה האנטישמית בראשותו של השופט היהודי ריצ'רד גולדסטון. ועתה הדבר ניכר גם בפעילות של האו"ם, אשר הביאה להקמת גוף חקירה בינלאומי נוסף בעניין המשט.
אם עם ישראל נמצא במצב שבו הוא יושב בדד "ובגויים לא יתחשב", אז הרעיון לשימוש בצלפים ובכלים אחרים נבון ויעיל וגם מוצדק.
אך אם מדינת ישראל מבקשת להביא בחשבון את עמדת הזירה הבינלאומית ומעמדה בה - עליה לחפש דרכים אחרות לבלום את המשט.
נכון בתיאוריה, לא בחיים
בדבריו לפני ועדת השופט יעקב טירקל עשה שר הביטחון אהוד ברק הבחנה - שגם היא בעצם "פתרון בית ספר" במובנים אחרים - לפיה הדרג המדיני אומר "מה" והצבא מחליט "איך".
זה אמנם נכון בספרים המכינים סטודנטים לתואר ראשון במדע המדינה, אבל לא בחיים.
בכל אופן, במידה מסוימת יש מקום להבחנה הזאת, ואם כן - על השרים להסביר לפיקוד בצה"ל שה"מה" במקרה דנן אינו רק לעצור את המשט, אלא גם "איך". כלומר, במובן של "איך לא". דהיינו, שאין לישראל אופציה ליזום ראשונה את הירי באזרחים ממדינות שאינן במעגל הסכסוך.
ייתכן כי כעת אויביה של מדינת ישראל נטלו לעצמם פסק זמן. הם החליטו על הפוגה על מנת להפיק לטובתם את כל הדו"חות מהוועדות המטפלות במשט לעזה.
אך הפעילות עוד תתחדש. לפני שיהיה מאוחר מדי על הדרג המדיני לקבוע מחדש את ה"מה" וגבולותיו, ולצה"ל שמורה הזכות המוקנית לו תמיד - לומר אם בכוחו לעמוד בתנאים שכאלה.