חום הלוהט של אוגוסט קל לפעמים לשכוח, אבל לאחרונה עמדנו בפני שלוש חזיתות שיכלו להוביל לעימותים צבאיים. כמה ימים קודם להתקפה החד?צדדית של צבא לבנון על חיילינו נורתה רקטת גראד מרצועת עזה, ולאחר מכן נורו טילים לעבר אילת.
העובדה שהאירועים לא הפכו להתלקחות אינה אמורה להשכיח את חומרתם. באופן כללי ניתן לומר כי אנו חיים באזור מלא עקרבים שבו פשרות ורצון טוב מצידנו לנוכח תוקפנות עודדו את אויבינו מאז ומתמיד להעצים את פעולות הטרור שלהם. לרוב ישראל מגיבה רק כשהתוקפים אותה מגיעים לפעילות בלתי נסבלת, ואז פורצת מלחמה כוללת.
הפעם עלינו ללמוד מלקחי העבר. היה עלינו ללמוד את הלקח מהקסאמים. אלו שבזו לעוצמתם וכינו אותם "קסאמים שמסאמים פרימיטיביים" לא הבינו שהיעדרה של תגובה חזקה מצידנו היא שאיפשרה לעולם להבין את ההתקפות האלו כחלק רגיל מהשגרה במזרח התיכון. אבל לו היינו מגיבים בעוצמה עוד בתחילת הירי לא היתה הסלמה בהתקפות, וייתכן כי היינו מונעים את המלחמה בעזה.
אני עדיין זוכר את ההבטחות של ברק לאחר נסיגת צה"ל מלבנון, ולפיהן "אם יחצו את הגבול - נכה בהם במלוא עוצמתנו". גם אריאל שרון אמר אותם הדברים לאחר ההתנתקות מעזה. ולאחר מלחמת לבנון השנייה גם אהוד אולמרט השמיע איומי סרק, אך לא הגיב לירי הרקטות של חמאס מעזה עד שהדרום הוצף בירי רקטות מדי יום.
כשבנימין נתניהו נבחר הוא התחייב להגיב במהירות ובחוזקה לכל מתקפת טרור. ואכן, עד לאחרונה, שרר שקט יחסי. אך כעת, חיזבאללה וחמאס, הנמצאים תחת ההכוונה האיראנית, שוב בוחנים את תגובותינו כדי לאמוד עד כמה הם יכולים להרחיק לכת בלי להצית מלחמה חדשה באזור.
כוח ההרתעה
הם בטוחים שהאמריקנים יפעילו לחץ מקסימלי על נתניהו כדי שיפגין איפוק ויימנע ממלחמה שתסיט את תשומת הלב משאיפותיו של אחמדינג'ד בתחום הגרעין ותחסל את הסיכויים למשא ומתן ישיר עם הפלסטינים. ואכן, לאחרונה פורסם כי ישראל התכוונה להגיב בתקיפות נגד צבא לבנון - אך ויתרה בלחץ בינלאומי.
המציאות היא שאנו נמצאים בין הפטיש לסדן. אם שוב נפעל באיפוק אל מול טרוריזם, למעשה נעצים את הביטחון של הטרוריסטים ונעודד אותם לחשוב כי הם יכולים לרצוח ישראלים ללא חשש מעונש. אבל אם ברצוננו לשמור על כוח ההרתעה שלנו, תגובתנו למעשי תוקפנות שכאלו מוכרחה להיות מהירה ועוצמתית. אסור לנו להמתין עד שדם ישראלי יישפך כדי שנפעל.
אמנם מבחינה מדינית זה לא פשוט. אם נגיב באופן מיידי ונבהיר לחמאס ולחיזבאללה שהם ישלמו מחיר כבד על התקפות נגדינו, נעורר את חמתם של האו"ם, אירופה, ולמרבה הצער כנראה גם של ארה"ב. אך לקחי העשור האחרון מלמדים כי אין ברירה. חמאס וחיזבאללה חוששים מכך שהאזרחים הנשלטים על ידיהם יראו בהם אחראים לכל פגיעה וסבל שייגרמו להם כתוצאה מהתקפות חד?צדדיות נגד ישראל, ואת הפרצה הזו עלינו לנצל. אנו חיים באזור ברוטאלי, שבו באופן פרדוקסלי, דווקא שימוש בכוח ופעולות תגמול מהירות מול מתקפות טרור יעילים יותר במניעת מלחמה כוללת מאשר דיאלוג ריקני ואיפוק.
על מדיניות ההרתעה שלנו להיות ברורה לכל. נתניהו מוכרח להימנע מהשמעתם של איומי סרק על פעולות תגמול. איומים כאלו הפכו אותנו לברברנים ולמטרה ללעג באזור במשך העשור האחרון. עליו להכריז כי נגיב בעוצמה לכל איום נגד האוכלוסייה האזרחית בישראל.
כבר איננו חיים באשליות. העולם אינו מכיר בזכותנו להגן על עצמנו מפני גורמים תוקפניים. אך איננו יכולים להמתין להתערבות או לענישה שייזום צד שלישי כאשר אזרחינו נמצאים בסכנה. אם נעמוד בצד בחיבוק ידיים ולא נגיב באופן מיידי למתקפות טרור, הדבר יהיה המשך לאיוולת ולמדיניות הכושלת של הממשלות הקודמות. גישה מסוג זה תוביל לבסוף למלחמה נוספת. מלחמה שניתן להימנע ממנה אם נפעיל את כוח ההרתעה שלנו באופן מספק עוד מההתחלה.