פרלמן והשב"כ: מי אמר סרק סרק?

בפתח תחנת המשטרה בפתח תקווה המתין אתמול אחיו של חיים פרלמן. ביד אחת הוא החזיק צרור בלונים ובשנייה בקבוק שמפניה. המילה "שמפניה" הפכה בשנת 1995 לקללה בקרב פעילי ימין, כתזכורת לכינויו של סוכן השב"כ אבישי רביב. לאור כשלונו הצורב של השב"כ להוכיח את האשמותיו החמורות נגד פרלמן, נראה שהמשקה התוסס היה בחירה מוצלחת, גם אם צינית, לחגיגות השחרור.

במחלקה היהודית בשב"כ, או בשמה הרישמי "המחלקה לסיכול ריגול ומניעת חתרנות", סופגים בשנים האחרונות מכה אחר מכה, ונראה שהחוקרים שם עומדים אובדי עצות אל מול פעילות הימין הקיצוני. פרלמן, שנעצר בקול תרועה וכונה "המחבל היהודי", שוחרר על ידי בית המשפט למעצר בית אחרי 31 ימים, ויצא כמנצח הגדול של המערכה הנוכחית.

השב"כ מייחס לו רציחות שבוצעו לפני 12 שנה, הוא עצמו היה נתון למעקב צמוד במשך חצי שנה, ולאחר שנעצר נחקר על ידי טובי החוקרים מסביב לשעון. גם חבריו נחקרו, נעצרו ושוחררו, ובמשך כל הזמן הזה הוא לא אמר ולו מילה אחת. גם אם הוא אכן ביצע את הרציחות המיוחסות לו, כתב אישום כבר כנראה לא יהיה פה.

למרות החלטת בית המשפט, בשב"כ עדיין טוענים שפרלמן הוא האיש שעומד מאחורי סדרת דקירות מסתוריות שהתרחשה בסוף שנות ה-90, ושהביאה למותם של ארבע פלסטינים. בשב"כ גם בטוחים שארבעת תלמידי ישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר הם שהציתו את המסגד בכפר יאסוף. גם ארבעת החשודים שנעצרו בכפר חסידים בחשד שהציתו מסגד בצפון הארץ שוחררו. בפועל, אי שם ממשיך להסתובב יהודי שהרג ארבעה פלסטינים, ניסה לרצוח עוד שבעה, ועוד כמה מציתי מסגדים ורוצחי פלסטינים אחרים, ולשב"כ אין שום תשובה.

לכך יש להוסיף את מעורבותו של הארגון בחקירת הרצח בבר-נוער ואת רצח שני השוטרים בכביש הבקעה במרץ 2009, שעד היום לא פוענחו. התמונה המתקבלת מדאיגה. השב"כ לא עושה את המוטל עליו.

אומנם היו אלה אנשי השב"כ שעצרו את ג'ק טייטל, שפעל במשך יותר מעשר שנים באין מפרע. אבל רק לאחר מעצרו התברר, שהוא עשה ביצע הרבה יותר פשעים מאלו שהשב"כ סבר מלכתחילה, כגון הטמנת מטעני חבלה בבתיהם של פרופ' זאב שטרנהל ומשפחה מיסיונרית באריאל, הטמנת מטעני חבלה כנגד שוטרים, ניסיונות להרעיל פלסטינים, שני מעשי רצח והרשימה עוד ארוכה. אין ספק שתפיסתו של טייטל נחשבת להצלחה, בוודאי לאור העובדה שפעל לבדו, אבל חשוב לזכור שגם הוא היה נתון למעקב של השב"כ, ואף ניפגש עם מספר סוכנים בתחילת העשור.

מעל לכל, שחרורו של פרלמן הוא ניצחון מוחץ לפעילי הימין. מאז שסיפר לחבריו נעם פדרמן ואיתמר בן גביר שהוא עובד עם השב"כ, השניים פעלו במהירות, ביעילות ובחוכמה. פדרמן מכיר את המחלקה היהודית לפני ולפנים, עד לשמותיהם הפרטיים של החוקרים. הוא ישב עם פרלמן ותירגל עימו שיטות חקירה ולימד אותו לשתוק. בן גביר מצידו התנהל כיועץ תקשורת יעיל. כך, פרלמן החל להקליט את מפעיליו, צילם אחד מהם, ותיעד אותם מדיחים אותו לביצוע עבירות. שעות לאחר שנעצר ההקלטות פורסמו בכל כלי התקשורת, ותמונת איש השב"כ פורסמה ברשת.

חשיפת שיטות החקירה של אחד הארגונים הכי סודיים בישראל, שכלל בין היתר את גיוסו של פרלמן לעבודה פקטיבית בדמות הדבקת מודעות לקרקס נודד וחלוקת דו"חות לבעלי כלבים (ובהם גם לראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר), הביך מאוד את שירות הביטחון הכללי ותרם תרומה משמעותית לשחרורו.

בימין למדו בשנים האחרונות את שיטות הפעולה של השב"כ, דבר שהקשה על המפעילים לגייס סוכנים שיחדרו לתוך הישיבות וההתנחלויות הקיצוניות. פעילים מרכזיים יותר ופחות נקראים לעיתים קרובות לשיחות עם רכזי וחוקרי שב"כ, ובשובם הם מספרים שמציעים להם להפוך לסייענים. חלקם טוענים שמנסים לפתות אותם בכסף, אחרים מגלים שחקירת המשטרה אליה זומנו הופכת במהרה לשיחה עם נציג הארגון. מנסים לשכנע אותנו, כך הם מספרים, שפעילות השב"כ במגזר היהודי חשובה מאוד לביטחון המדינה. זה לא עוזר להם.

בימין דואגים לפרסם כל מפגש או הזמנה למפגש של פעילים בראשי חוצות, מזהירים על שיטות הפעולה, לעיתים אף מקליטים שיחות עם המפעילים, הכל על מנת שאיש לא יפול למלכודת הדבש. החקירה של פרלמן רק סייעה לכך.

היום הרבה יותר קשה לשב"כ לחדור לימין ולאתר את המחבל היהודי הבא, והפעם את המחבל האמיתי.

חשיפת "מחתרת בת עין" ב-2003 הייתה נקודת המפנה, וגם היא הייתה כישלון צורב. 13 איש נעצרו בקול תרועה רמה, מתוכם רק 3 הורשעו. זאת למרות שהשב"כ זיהה טביעות אצבע של אחד העצורים על מטען חבלה, אבל כחןם שזה שתק בחקירתו ולשב"כ לא היו די ראיות, הוא שוחרר.

המעצרים והשחרורים רק הבהירו לציבור הימני, שהשד אולי מאיים, אבל שמירה על זכות השתיקה תהפוך לכרטיס יציאה מתא המעצר. מעצרי שווא רק מחזקים את הימין הקיצוני, גם אם החוש השישי של אנשי השב"כ עובד, והם בטוחים שהפעם הם תפסו את האיש הנכון.

מי שרצה "שמפניה" נוספת בימין הקיצוני מקבל במקום מקלחת צוננת במיוחד בבתי המשפט. עם תחושות בטן אבל בלי ראיות, רוצחים ומציתי מלחמה מסתובבים אי שם, כנראה בגבעות של יהודה ושומרון, ובעיקר חוגגים על חשבון השב"כ.