אם יש סוף סמלי לתעלומות מסוג אלה, פנינה אייל בת ה?63 מכפר סבא בוודאי עמדה מול המפלים האדירים שבגבול ארגנטינה?ברזיל, המים התנפצו בעוצמה על פניה והיא הרגישה כמו האישה המאושרת בעולם. אייל, מנהלת חשבונות במקצועה, נלחמה שנים על חייה. בעלה היה החולה הראשון בישראל שבית משפט אישר שלא לחברו למכונת הנשמה בזכות מאבקה ההרואי. אייל נעלמה באמזונס בחיפוש הנואש אחרי שמאנים ורופאים אינדיאנים שימצאו לה את תרופת הצמחים שתגאל אותה מייסורי מחלתה הנדירה. אבל האם הסוף היה טוב כפי שאפשר לדמיין? האם מצאה שלווה? התשובה טמונה, כנראה, אי?שם במעבה היער.
מאות ישראלים יוצאים בשנה לטיול לג'ונגלים הסבוכים של דרום אמריקה. זה לא טיול תרמילאים שגרתי; הישראלים הללו תרים אחרי שבטים אינדיאניים ובעיקר אחר רופאי אלילים, מרפאי קסם ורוקחי תרופות צמחים שונים ומגוונים - בתקווה לזכות להקלה שהרפואה הקונבנציונלית אינה מביאה להם. יש שצועדים במעבה היער שעות ארוכות עם שמאן אינדיאני עד שזה נופל על העץ הרצוי שממנו הוא מפיק את נוזל הקסם, אחרים נסחפים ומתמכרים לטקסים שונים והזויים בלב שבטים בג'ונגל. הכל בתקווה הנואשת למזור לכאבים. חלק מהישראלים שחזרו מדרום אמריקה מוכנים להישבע ששרף מעץ כלשהו פתר להם בעיה רפואית שנמשכה שלוש שנים. אחרים מספרים על צד אחר ואפל, ועל שמאנים מתחזים ששיכנו את החולים בבית משוגעים והאכילו אותם סמי הזיות, פטריות וצמחים לא מזוהים.
ד"ר גילי יוסף, בת 45 כיום, היתה רק בת 23 כשחזרה מטיול במזרח הרחוק עם כאבי בטן קשים. היא ביקרה את כל הרופאים, עברה אינסוף בדיקות - חלקן פולשניות - אבל הפתרון לכאב לא נראה באופק. "לא יכולתי לסבול את הכאבים, הם שיתקו לי את החיים", היא מספרת. "השלמתי תואר שני בחינוך גופני וחלק מהמטלות פשוט לא יכולתי לבצע בגלל הבטן הארורה הזאת. היו לי כאבי תופת, עברתי בדיקת אנדוסקופיה, נשימות, הליקובקטור, בדיקות דם - מה לא. לא מצאו כלום".
כבר כשהיתה על סף ייאוש, נזכרה יוסף בדנדן בולוטין, שאותו הכירה בלימודי התואר הראשון. בולוטין הוא מדריך טיולים ידוע, בוגר סיירת מטכ"ל שהפך לחוקר טבע ותייר קבוע ביערות הטרופיים ובג'ונגלים של האמזונס. בולוטין אף סיים ברבות השנים האלו תואר שני באתנו?בוטניקה, ולפני 12 שנה עבר עם אשתו לילך וילדיו מצפון תל אביב לקרוואן קטן על גדות נחל פטיש שבצפון הנגב. שם הקים בולוטין חווה מבודדת שהיא גם מקלט לחיות בר. "דנדן ידע על הבעיה שלי ואמר לי בואי אלי לג'ונגלים של אקוודור לשלושה חודשים, ונראה איך אוכל לעזור לך", נזכרת יוסף. "הייתי במצב של ייאוש וידעתי שדנדן הוא אדם רציונלי, ואם הוא מאמין שניתן יהיה לעזור לי - אני נוסעת".
צעידה ארוכה ביערות
בולוטין קלט את יוסף והפנה אותה מיד לשמאן הבכיר שהכיר באמזונס. "נכנסתי עם השמאן לתוך הג'ונגל והוא החליט שראשית צריך לנקות אותי", היא מספרת. "הוא הושיב אותי על הרצפה, עצמתי עיניים והוא ערך כל מיני טקסים ובירך ברכות עם עלים מעל הראש שלי, כדי שהיער יסכים לקבל אותי. אחר כך טיילנו ביער והוא חיפש עץ מסוים שממנו הוא יוכל לגרד את הגזע ולהוציא את השרף. הוא נתן לי עלה, הפיק את הנוזל לתוכו ואני שתיתי את זה. מעולם לא הרגשתי טעם כל כך מר".
יוסף מספרת שאחרי הטקס המוזר היא חשה לא בטוב, "אבל השמאן אמר לי שזה מה שיקרה. בשלב מסוים לא יכולתי אפילו ללכת לשירותים מרוב חולשה, אבל הוא הבטיח לי שבבוקר אקום כחדשה. כך היה. כאילו לא היו כאבים מעולם - עד היום לא היה לי כאב בטן אחד. זה פשוט מדהים".
בולוטין מודה שהמקרה של גילי יוסף הוא סיפור הצלחה, אבל יש רבים אחרים שנופלים בפח השמאנים, רופאי האלילים, המכשפים ורוקחי התרופות - ועבורם ביקור במעבה הג'ונגל יכול להפוך למאוד מסוכן. "יש עשרות ואולי מאות ישראלים שמגיעים כל שנה למקומות הטרופיים בדרום אמריקה לחוויות שונות, רוחניות ורפואיות", אומר בולוטין. "יש כאלה שמתחברים לרוח של השבטים האינדיאניים, באים לחוויה רוחנית ונשאבים לטקסים שונים. הם הולכים לשמאן, שותים את צמח האיהוואסקה, לדוגמה, שהוא מאוד מר - ונכנסים להזיות. אני עדיין טוען שהרפואה הקונבנציונלית היא הכי טובה ובטוחה ועובדה שתוחלת החיים כאן היא כמעט 80 שנה ושם בקושי 50".
ובכל זאת, בולוטין מודע לתופעה המתרחבת של החולים הישראלים, שבעטייה גם פנינה אייל המריאה לאמזונס. "בפרו, באקוודור ובבוליביה עורכים טקס מיוחד עם שרקן", הוא מספר. "לוקחים שרקן בריא, מנערים אותו על החולה, ואז המחלות למעשה עוברות לשרקן. אחרי הטקס השרקן מת, פותחים אותו, וכביכול ניתן לגלות את המחלה שמקננת באדם. אני טוען שהשרקן מת בכלל מהטלטולים העזים שעבר, אבל המקומיים מאמינים שכל המחלות של הבן אדם עברו אליו. יש גם טקסים עם ביצי תרנגולת, אותן שמים מעל הראש. בסוף הטקס שוברים את הביצה ולפי החלמון והחלבון מגלים מה יש לחולה ומתאימים לו צמחי מרפא. אני מאמין בריפוי של הצמח פקאיוואסקה, כי אם מקבלים אותו משמאן מקצועי יש הוכחות לכך שהוא פועל ועזר להרבה אנשים להבריא ממחלות שונות".
בולוטין אומר שאם מישהו לוקח אקמול הוא תמיד יודע ממה הוא מורכב, אבל לא כך הדבר בצמחי מרפא שונים שמהם "אף פעם אתה לא יודע כלום לגבי החומר הפעיל". הוא יודע לספר שיש שמאנים שגובים על טיפול 50 דולר, ולעיתים קרובות מדובר בשרלטנים הגורמים נזקים ובעיות מסוכנות. אחרים, עדיין עושים זאת בחינם ויש כאלה שמצטיינים במקצועם. "יום אחד הגיעו לאקוודור כמה ישראלים צעירים יחד עם בחורה הולנדית לאקוודור", הוא נזכר, "הם אכלו את צמח הדטורה ומיד היו מסטולים לפחות ליומיים. שניים מהם נכנסו לאוהל ולא הפסיקו להקיא ולשלשל, אחד נמצא עירום ביער, פצוע ועם שיניים שבורות, ואחר, לצערי, נמצא מת אחרי חיפושים נרחבים באחד הנחלים. הבחורה ההולנדית חזרה להולנד והתאשפזה לחצי שנה בבית חולים לחולי נפש".
הזיות שגרמו להתעלפויות
ב' ממרכז הארץ הוא כבר אב לארבעה ילדים. גם החוויה שלו בדרום אמריקה היתה זוועתית. בצעירותו חלה בסרטן, ולאחר טיפולים כושלים בישראל החליט לנסות את האופציה השמאנית, והמריא לשבטים האינדיאניים בדרום אמריקה. ב' מספר שרקד בטקסים, עבר את טקס ביצי התרנגולות מעל הראש והלך ביערות ובג'ונגלים עד שהגיע לשמאן המיוחל. "אמרו לי שזה השמאן הכי טוב בעולם. שרק הוא ירפא אותי", הוא נזכר, "אבל עד היום לא ברור לי לגמרי איזה נוזל זוועתי שתיתי שם. חטפתי הזיות ואת שוק חיי. היום אני עדיין חולה וגם סובל מנפילות ומהתעלפויות, אני פשוט לא אותו בן אדם מאז".
פנינה אייל סבלה ממחלה נדירה כבר 50 שנה. בעיותיה הרפואיות צצו בהיותה בת 14. ובכל זאת, מדובר באישה עם הרבה כוחות. אייל נודעה לראשונה לציבור הישראלי בסוף שנות ה?80, כשניהלה מאבק יחד עם עו"ד יצחק חושן על כך שיאפשרו לבעלה בנימין אייל, שחלה בניוון שרירים, שלא להתחבר למכונת ההנשמה. בשנת 1990 פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב פסיקה תקדימית והתיר לרופאיו של אייל להיענות לבקשתו, ולא להאריך את חייו לאחר שלא יוכל לנשום בכוחות עצמו.
לדברי בני משפחתה של אייל, היא המשיכה כל השנים לחפש אלטרנטיבות כדי להקל את כאביה, אך הדבר לא צלח. "היא עברה את כל הרפואה המערבית - החל ממומחים לטבעונות וכלה בטיפולים אלטרנטיביים. אבל שום דבר לא עזר לה", מספרת האחיינית שקמה פלס?אלפסי. לפני ארבעה חודשים היא המריאה - הפעם, לדברי האחיינית, לשבט של שמאנים באמזונס. "היא היתה אישה אמיצה גם במלחמה עבור בנימין, וגם בכך שבגיל 63 ארזה מזוודות ונסעה להילחם על החיים בג'ונגלים. היא הגיעה למפלי האיגוואסו, ואלו היו ימים אדירים עבורה. היא סיפרה שהיא עמדה בחיבור של 270 מפלים בפארק גדול, והיתה מאושרת".
נראתה לאחרונה ב?12 ביולי
למעשה, אייל חזרה לישראל מהטיול, אבל הרגישה שהשיפור במצבה כה משמעותי, עד שהיא חייבת לחזור לאותו מקום והפעם גם להיכנס לתוך הג'ונגל ולמצוא שמאן שאולי יעשה נס וירפא אותה לחלוטין. "היא חזרה למלון בארגנטינה ועד 8 ביולי היה לנו קשר רציף איתה", מספרת פלס?אלפסי.
אבל מאותו רגע נותק הקשר. לפי עדויות של שלושה אנשים, ביניהם שוטר בעיר פורטו וליו הממוקמת באגן האמזונס העליון בברזיל, אייל נראתה במקום ב?12 ביולי. במשפחה מעריכים שפנינה ניסתה להיכנס משם - אולי דרך סירה - לג'ונגל. אבל מאז איש לא ראה אותה, היא לא התקשרה הביתה ולא שבה למלון. אחייניתה אירגנה משלחת חיפוש, על אף שאייל לא היתה מבוטחת. גיל צ'מקה, ממקימי יחידת המילואים של איתור הנעדרים בחיל האוויר, התנדב לסייע, שיחזר את מסעה הקודם של אייל, הפעיל גורמים דיפלומטיים, ואפילו פנה לשבטים האינדיאניים. אך דבר לא הועיל.
בימים אלו ממריאה לאמזונס משלחת שנייה. "אנחנו דואגים", מודה פלס?אלפסי, "בטיול הקודם שלה היא היתה בקשר עם ברזילאי שהגיע אליה למלון ועשה לה טיפולים. כעת אין לנו מושג מה קרה לה. היא אישה אחראית ואם היא היתה מחליטה להישאר באזור היא היתה מודיעה. בגלל שלא היה לה ביטוח, אנחנו מוציאים על החיפושים כספים עצומים וזקוקים לתרומות כדי להמשיך לחפש. אנחנו גם מבקשים מכל מי שהיה לו קשר איתה - אפילו בטלפון או במייל - ליצור איתנו קשר בהקדם. חייבים למצוא אותה בחיים, ומהר".
* למעוניינים לסייע לחיפושים אחר פנינה אייל ניתן לתרום לקרן אייל, מ"ח 398888, בנק דיסקונט סניף 65