קרחון בגודל כפול מזה של מנהטן ניתק בסוף השבוע מגרינלנד, ברוסיה נשרפו אלפי דונמים ובפתח תקווה המוכרת בקיוסק שמה לי כפית של אריסה בפיתה עם הקבב. אין ספק: אש בכל מקום, אבל למרות כל העדויות הקשות האלה, רבים מסרבים להילחץ מכך שכדור הארץ מתחמם ואפילו סובל מכוויות מדרגה שלישית.
לא מאמינים? אז לידיעתכם, לפני חמישה ימים, בעיר היינולה שבפינלנד, נרשמה טמפרטורה של 110 מעלות. לא פחות. היא אפילו גבתה קורבן, רוסי בגיל העמידה בשם ולדימיר לדז'ינסקי, שהתמוטט ומת. לפי דיווחים, הוא סבל מחום גבוה, מכוויות קשות ובעיקר מעצם רצונו לזכות במקום הראשון באליפות העולם בשהייה בסאונה.
כן, מתברר שבשביל פרסום וכמה אלפי דולרים, יש אנשים - 130 ליתר דיוק - שמוכנים לעשות חיקוי של שווארמה מסתובבת. אמנם זה לא חדש שכסף גורם לאנשים להשתגע, אבל נראה שמר לדז'ינסקי היה מוכן להגן על תוארו גם במחיר כניסה לרשימה המכובדת של "ככה הרגתי את עצמי. כמו אידיוט".
עם זאת, כמחווה למי שנמצא צלוי בתאו, חייבים לציין שלדז'ינסקי לפחות עשה את זה בשביל כסף ועוד תחת השגחה, גם אם של חבורת מטומטמים שלא השכילו להבין עד כמה מיותר הניסיון להוכיח ב"לייב" את המשפט: "כי מעפר באת ואל עפר תשוב".
המוות הטרגי הזה הזכיר לי כמה ענפי ספורט לא פחות משוגעים שגם זוכים לכותרות, בעיקר בעונת המלפפונים.
קחו לדוגמה את ה"פארקור" - אמנות הקפיצה בין גגות. אין ספק שמדובר באתלטים גמישים עם קפיצים מחוזקים ברגליים וקפיצים משוחררים בראש. בכלל, אם תשאלו אותי, זה נראה שמישהו לקח צעד אחד קדימה מדי את הצעקות של אמו: "ואם החבר'ה יגידו לך לקפוץ מהגג...". ואם כבר הזכרנו גג וחום כבד, אז ההרשמה לאליפות ישראל הפתוחה לנוער בשאיפת גז מזגנים נמצאת כרגע בשיאה - אין צורך בניסיון. או שכל.
נפילה ממדרגות כספורט אולימפי
בכלל, מדוע הוועד האולימפי עדיין לא הכיר בנפילה במדרגות
כספורט אולימפי? למה אוסרים משחק "מדרכות" בנתיבי איילון? ואיך זה שטרם נפתח קורס צלילה המיועד רק לשחיינים מדממים כשמסביבם כרישים? ואפרופו דם, מוות ספורטיבי הוא לא רק נחלתו של לדז'ינסקי, אלא גם של הכובש האכזרי, אטילה ההוני, שידע לשרוף ולרצוח, אבל גם ייזכר כמי שסיבת מותו היתה טביעה בדם של עצמו - הוא התעלם מדימום מאפו, כשהיה שיכור מדי ורקד בעת חתונתו.
בכלל, מכיוון שהמוות של לדז'ינסקי הוא כבר עובדה, אולי כדאי לבני משפחתו להתמיד ברוח הספורטיבית ולשלוח אותו לעולם הבא עם תואר כלשהו. נגיד, לאחת מתחרויות האקסטרים הארוכות בתולדות ההיסטוריה - עצירת נשימה מתחת לאדמה. לפחות על הפרס לא יהיו חילוקי דעות - מקום בגן עדן.
ולסיום המדור הספורטיבי, אני חייב להודות שאכן יש לא מעט תחרויות שקשה לשרוד, ובכל זאת גדולים וטובים ממני עשו זאת.
אבל בוא נראה את כל הגיבורים האלה סוגרים שבוע רצוף עם תומס הקטר, דלת הקסמים וחיים הארנב בלופ אינסופי. כי תומר שלי מעדיף להישאר בחופש הגדול במזגן, ורק עם אבא. לי נשארו פחות מחודש ימים, אגב.