פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שנה למאבק בשייח ג'ראח: המפונים אופטימיים

      הפגנות שבועיות ומתנדבים מחו"ל מחזקים את ידי נאסר ראווי, שיושב על ספה מול ביתו, ממנו פונה באישון לילה באוגוסט שעבר

      נאסר ראווי יושב על ספה ממורטטת מול הבית שבו התגורר עד לפני שנה, שנמצא בשכונת שייח' ג'ראח שבמזרח ירושלים. היום מתנוסס על הבית דגל ישראל וכתובה עליו הסיסמה "ושבו בנים לגבולם". בימים הוא יושב תחת עץ תאנה גדול, ובלילות הוא ישן בדירה קטנה ששכר באזור. הדירה החליפה את אוהל המחאה שהקים עת שפונה מביתו, אלא שהקור המקפיא של החורף הירושלמי והחום הכבד של הקיץ הישראלי הביסו אותו.

      מעטים מסתובבים ברחובות בימים אלה, והחום הכבד מניס את כולם אל המזגנים. אבל ראווי לא עושה מהמעלות ומצום חודש הרמדאן המתקרב יותר מדי עניין. "החום קשה, אין ספק", הוא מודה, "אבל האמונה שלי נותנת לי את הכוח להמשיך במאבק. תאמין לי שהאמונה שלי טובה יותר מהמזגן, מהבית ומכל דבר אחר. נכון, היו שבועות קשים וחמים מאד אבל עץ התאנה נותן לי צל טוב". איך תסתדר בחודש הרמדאן, אני שואל. "אם זה מצב של פיקוח נפש, כמובן שאשתה ואוכל", הוא משיב.

      בית המשפט החליט, השוטרים ביצעו

      נאסר פונה מביתו לאחר לאחר שבית המשפט בישראל הכיר בבעלותם של ארגונים יהודיים על הקרקע, שעליה נבנו בתיהן של שפחות ראווי וחאנון בשייח' ג'ראח. בעקבות פסק הדין, פרצו בליל ה-2 באוגוסט 2009 שוטרים לתוך בתים ופינו את המשפחות שהתגוררו שם. בשנה שחלפה מאז נערכות במקום עשרות הפגנות, שהעלו את שאלת פינוי המשפחות משכונת שייח ג'ארח לסדר היום הציבורי. בין מאות המפגינים המגיעים מדי שבוע ניתן למצוא את סופרים, אנשי אקדמיה, פוליטיקאים בהווה ובעבר והמוני צעירים יהודים וערבים, שחשים שמהמקום הזה תצא הבשורה של השמאל החדש.

      בסוף השבוע האחרון נערכו ברחבי הארץ 13 הפגנות לציון שנה לפינוי המשפחות ראווי וחאנון. נאסר ראווי פנה אל הקהל בדברים נרגשים והודה להם על כך, שלא שכחו אותו בשנה האחרונה.

      עוד כשל בהסברה

      מי שמגיע לבקר את ראווי רואה במקום גם דרך קבע שניים או שלושה מתנדבים מתנועת הסולידריות הבינלאומית (ISM ). הארגון הוא ארגון שמאל רדיקלי ותיק שפעיליו פועלים בגדה, מסייעים לפלסטינים ומפגינים נגד הכיבוש. ליד נאסר יושבים שלושה צעירים בלונדיניים, ומחכים לחילופי המשמרות הצפוי בצהריים. שני הבנים הגיעו משבדיה ("מעיירה קטנה ורחוקה, בטוח לא תכירו", הם צוחקים), הבת הגיעה מלונדון, בריטניה. אחד מהם נמצא כבר חודשיים באזור, בשבוע הבא הוא צפוי לשוב לשבדיה. השניים האחרונים נמצאים כאן כבר חודש וחצי.

      מתגעגעים הביתה?

      "מאד. אבל המשפחה מאד גאה בנו על מה שאנחנו עושים כאן", הם עונים פה אחד.

      "המטרה שלנו היא לתמוך בפלסטינים במאבקם נגד הכיבוש", הם מסבירים בלהט. "הבית שלהם נשדד על ידי מתנחלים, הם נתונים לסכנה ומטרתנו היא לסייע להם. תושבי שייח' ג'ראח מבקשים מאיתנו להיות כאן ולכן אנחנו כאן. אני מניח שהם שמחים שאנחנו פה כי הם זקוקים להגנה שלנו מפני אלימות המתנחלים ומפני סכנה שינצלו אותם ויפנו גם אותם מבתיהם".

      קואליציה חוצת יבשות

      ראווי מביט בהערכה אל שלושת הפעילים הזרים. "זו העדות הטובה ביותר לסולידרית של האירופאים", הוא מסביר. "נציגי ה-ISM באים לכאן יום-יום ובכמויות. אני מאד שמח על כך. העובדה שהם יכולים לקחת את הסיפור שלי ולהעביר אותו למדינות אירופה משרתת את המלחמה שלי. אני הרי רוצה לחשוף את הפנים האמיתיות של מדינת ישראל, והם עושים את זה בצורה הטובה ביותר עבורי".

      עברה כבר שנה, אנחנו אומרים לו. למרות ההפגנות והמחאות דבר לא השתנה. אתה באמת חושב שיש סיכוי שתשוב לגור בבית?

      הוא חושב רגע ומשיב: "כשכוחות המשטרה פינו אותנו, הם פינו רק את הגוף שלנו. אבל הנשמות עדיין מרחפות בתוך הבתים. אין שום דרך שתאפשר את גירושנו מהמקום המקורי שלנו". אתה אופטימי? אנחנו שואלים. "אני 99 אחוז אופטימי", הוא מחייך. "ה-100 יהיה כשארגיש טיפה של צדק גם בבתי המשפט".