הנאום הדרמטי שבו הודיע הנשיא אובמה לפני שבוע על פינוי רוב חיילי ארה"ב מעירק לא כוון לאוזניים עירקיות, אלא לאוזניהם של בני ארצו האמריקנים. היועצים הפוליטיים של הנשיא - ואלו תמיד היועצים הפוליטיים ולא היועצים המקצועיים, החליטו שיש לעשות מעשה לקראת הבחירות לקונגרס ולאפשר לנשיא להצטייר כמי שהבטיח שיחזיר את הבחורים הביתה מעירק עד סוף אוגוסט, וקיים!
ארה"ב איננה, כידוע, המדינה היחידה ששיקולי פוליטיקה פנימית גוברים בה לעיתים על אינטרסים אחרים, לרבות אסטרטגיים, וכאן אנחנו נכנסים לתמונה. אין ספק שלהחלטת הפינוי יהיו השלכות מרחיקות לכת על ישראל. בעירק עצמה יחריפו התוהו ובוהו והאלימות הבין?עדתית והבין?דתית, ויגברו מגמות הריסוק הפנימי: שיעים נגד שיעים, שיעים נגד סונים, סונים נגד סונים, כולם נגד הכורדים, ולהפך.
גם אותם 50 אלף חיילים אמריקנים שיישארו לפי שעה בעירק יהיו חשופים יותר להתקפות טרור, ובכל מקרה, מעמדה של ארה"ב באזור בכלל עלול להיפגע. כפי שאמר דיפלומט אמריקני בכיר לשעבר, "גם אל?קאעדה והטליבן קראו את נאום הנשיא", והפרשנות שלהם היא שההחלטה הזו של אובמה היא סימן נוסף לחולשה אמריקנית. בכך דומה מצבה של ארה"ב לזה של ישראל אחרי ההתפנות המזורזת מדרום לבנון ובעקבות ההתנתקות מעזה.
כפי שחיזבאללה טען שהוא "גירש" את צה"ל מלבנון, וחמאס גרס ש"גירש" את ישראל מעזה, כך גורמי הטרור בעירק יטענו שגירשו את האמריקנים. בעניינים כאלה לא העובדות חשובות, אלא התפיסות.
וכמובן, מי שבמיוחד מחככת את ידיה בהנאה בימים אלה היא טהרן.
איום "החזית המזרחית"
באמצעות הרוב השיעי בעירק פועלת אירן להפוך את המדינה לאזור השפעה אירני מובהק. אף שהשיעים העירקים אינם בבחינת גרורות אוטומטיות של אירן, הם בהחלט מהווים כר נרחב ונוח לחדירה ולהתבססות אירניות. לעומתם, נזעקים הסעודים ונסיכויות המפרץ, החוששים מהתגברות ההשפעה האירנית?שיעית לא רק אצל שכנתם העירקית, אלא גם אצלם בבית. מה שנראה גם בעיניהם כהתקלפות אמריקנית הוא אות מבשר רעות.
גם מבחינת ישראל המסר הוא ברור ומעורר מחשבה. "החזית המזרחית", שכבר היו מי שסברו בטעות כי מלחמת המפרץ של בוש האב ומלחמתו של בוש הבן סילקו מהעולם אחת ולתמיד, עלולה בעתיד להפוך מאיימת יותר מכפי שהיתה אפילו בעידן סדאם חוסיין.
מסקנה זאת תחייב היערכות ביטחונית שונה מזו שקיימת היום, ומזו שהיתה אולי סבירה בשנים האחרונות. העומק האסטרטגי המינימלי של ישראל הוא, כידוע, שטחה של ממלכת ירדן (שגם לה יש סיבות להיות מודאגת), ובקעת הירדן היא כמעט הקו האחרון שעליו אפשר יהיה לעצור חדירה פיזית של פולש פוטנציאלי או הסתננות של גורמי טרור.
גם אם לא היו קיימות סיבות נוספות, מציאות זו תחייב את ישראל בכל מו"מ על הסדר עתידי עם הפלסטינים לעמוד בתוקף על השארת הבקעה בידיה. הפלסטינים, וגם כמה ישראלים, משתעשעים ברעיון להציב שם כוחות נאט"ו ("בתנאי שלא יכללו יהודים") או כוחות בינלאומיים אחרים (ארה"ב, בשלב זה, איננה מתלהבת).
אבל די בניסיון שלנו עם יוניפי"ל כדי שנטיל ספק רציני בהצעה הזאת.