רכה, שקופה וצורבת

הרמתי את החייל הפצוע על גבי והתחלתי לרוץ. הרגל שלו הייתה אדומה לחלוטין ואין סיכוי שהוא היה מצליח לצאת משם בכוחות עצמו. הכדורים שרקו מעלינו אך המשכתי להתקדם. "הם פגעו בי, לעזאזל" הוא לחש, "עזוב אותי, תציל את עצמך". האמת? לא הבנתי על איזה שטויות הוא מדבר- הוא בסך הכל נצרב ממדוזה בעוד יום חופש בים מלא ערסים המשחקים מטקות. הג'ובניקים האלה, לכו תבינו.

אתם מבינים, ניתן לומר שהקיץ כבר בעיצומו. השמש יוקדת, הלילות מתקצרים, מאות אלפי תלמידים יצאו אל החופשה השנתית ומאות אלפי הורים כבר מורטים שיערות עד שהיא תיגמר. נכון, הקיץ זו אחלה עונה, אבל בנוסף לכל היתרונות שלה היא נושאת עימה מזיקים שעל האדם להתמודד איתם בשאט נפש. אחרי שהג'וקים מקימים לכם מאחזים בלתי חוקיים בבית והיתושים מוצצים מכם כל טיפת דם אפשרית, אתם מנסים לתפוס קצת שלווה בים והופה- המדוזות מסיימות את העבודה בלבאס לכם את הקיץ. קודם כל, בואו נדע קודם כל עם מי אנחנו מתעסקים:

המדוזות הן בעל חיים ימי, חסר חוליות אשר כ97% מגופו הוא למעשה מים (כאשר שלושת האחוזים הנותרים הם מינרלים וחלבונים למיניהם). אין לה ראש, רגליים או עצמות ובמקום שכל יש לה רשת עצבים פרימיטיבית. היא בעלת ארבע זרועות ציד אשר מתפצלות מאוחר יותר לשמונה ובהן תאים צורבים אשר משמשים אותה להגנה ולציד מזון. שם המדוזה מושאל מהמיתולוגיה היוונית, ממפלצת הקרויה מדוזה אשר מבטה הופך כל דבר לאבן. באנגלית היא נקראת jellyfish- ג'לי דג בתרגום חופשי, ואחד הטעמים שפחות תפסו באימפריית הג'לי בזק.

יש כ-200 מינים למדוזות, חלקן מסוכנות יותר, חלק פחות. אחת המדוזות, "מדוזת רעמת האריה", היא הגדולה מבין סוגי המדוזות, ותיתכן כחיה הארוכה ביותר בעולם כולו (הפרט הארוך ביותר שתועד הגיע לאורך של 36.5 מטרים!).

ידידתי טלי הציעה לי ללכת לגלוש בים. החלטתי לא להיכנע לטרור הרכיכות ולבוא איתה חרף נחילי המדוזות אשר שרצו בים באותו יום. אני חייב לציין שעמדתי בגבורה מול המדוזות ולא זזתי מילימטר אחד מול הסכנה. "נו? אתה נכנס כבר למים?" שאלה טלי והבנתי שהגיע הזמן להפסיק לעמוד כמו דביל על החוף ולהתקרב סוף סוף אל הגלים. "בסדר! בסדר!", קראתי לעברה ונכנסתי אל המים הקרירים, "הנה, נכנסתי!". אני עוד אתחרט על המהלך הזה.

תוך פחות מחמש דקות לאחר שנכנסתי למים תקפה אותי "מדוזת רעמת האריה" האימתנית. התחלתי לצעוק לעזרה, אך כשהמציל הגיע להושיעני התברר שזאת הייתה רק שקית ניילון. מסתבר שלשקיות יש נטייה להראות במים כמו מדוזות, מה שדיי מבלבל לעיתים. מספר דקות לאחר מכן תקפה אותי מדוזה אמיתית! מדוזה אמיתית, שהתבררה מאוחר יותר ככדור ים לא מנופח.
ככה העברתי את שהותי בים כשכל מספר דקות תוקפת אותי מדוזה אחרת אשר מתבררת לבסוף כאזעקת שווא. מה לא חשבתי למדוזה- שקיות ניילון, שקיות טרופית, שקיות זבל, פחיות, דגי זהב, מודעות להגנה על איכות הסביבה, מודעות אבל, ספוג צהוב עם מכנסיים מרובעים... זרקתי את כל אלה חזרה למים. פשוט נורא הזבל שאנשים זורקים לים בימינו.

לפתע ראיתי שקית ניילון כחולה וזרחנית עם חוטים כאלה שמבצבצים מתוכה. הפעם כבר למדתי את הלקח מהפעמים הקודמות ולא צרחתי בפאניקה אלא פשוט הושטתי את ידי כדי להרים את האשפה ולזרוק אותה רחוק ממני. כמובן המזל שלי לא שיחק לטובתי גם הפעם. היא צרבה אותי בו במקום וזה כאב כמו גיהינום.

אז מה עושים כשמדוזה צורבת אותך? למזלי, טלי ידעה בדיוק מה לעשות והנה אני חולק זאת איתכם. דבר ראשון, הורידו את זרועות הרעל שנדבקו לעור עם מקל ולא עם הידיים. לאחר מכן, שימו חומץ על המקום המדובר. החומץ מפרק את הארס של המדוזה אשר מורכב למעשה מחלבונים. גם לימונים הולך, אם מצאתם ירקניה על החוף. במידה ואין בנמצא אפשר גם, לא עלינו, להשתין על המקום הצורב. וזאת ההמלצה הכי לא מומלצת שהמלצתי עליה בחיי.

כשחזרתי הביתה החלטתי שמעתה אני הולך לגלוש רק באינטרנט. אנשים כמוני לא בנויים לים. ההמלצה שלי לקיץ היא להישאר בבית, במזגן, כשהמדוזה היחידה באזור מוגשת כמנה עיקרית במסעדה היפנית ממול. ועל כך נאמר- על טעם ועל ריח, אל תתווכח עם יפני. קיץ נהדר שיהיה לנו ובתאבון!