פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המירוץ לצמרת

      הם באים ויוצאים מלשכות השרים על מנת לזכות באחד מהתפקידים המתפנים בצמרת הביטחונית. נורית אמיתי תוהה אם זה אכן הזמן המתאים לשינויים כאלה

      כולם גברים שבגברים, עתירי קרבות ועטורי אותות אשר רואים את עצמם מתאימים, יותר מאחרים, להיות ראש המטה הכללי של צבא הגנה לישראל. והאלופים הגברתנים - הם לא היחידים. כך גם במשטרת ישראל, שרות בתי הסוהר, במוסד לתפקידים מיוחדים ובשרות הביטחון הכללי. בחורינו הטובים בתפקידים הבכירים ורגע לפני התהילה לא יוותרו והם יעשו הכל על מנת לגזור את הקופון על שירות עתיר שנים וקרבות, כל אחד בזירתו הוא.

      במדינה שבה כל העת מתאמנים, יורים ובוכים, במצב תמידי של כמעט-מלחמה, חייבים לייצר יציבות בדרג מבצעי החלטות. השאלה היא אם הפעם, לאור השינויים הגורפים בכל המערכות הביטחוניות, זה יקרה.

      אין מתחרה ליציבות

      מן המפורסמות היא שהיציבות השלטונית במדינת ישראל לא מדהימה בלשון המעטה, וקצב חילופי השלטון וראשי הממשלה הוא עובדה קיימת. מכאן, שהדבר מחייב שקיומה של מערכת ביצועית כזו האחראית על בטחון המדינה והאזרח תהיה חזקה, אמינה. מערכת שאנשיה אינם נעים עם כל אג'נדה פוליטית שבאה והולכת בגלל קואליציה לא יציבה או תקציב שלא עובר את מבחן הסף.

      בפעם האחרונה שזה קרה, קיבלנו את מלחמת לבנון השנייה ואת דו''ח וינוגרד ,שלא בכדי קבע את שקבע. מדינת ישראל לא רק נקלעה למלחמה, היא גם ניהלה אותה עם האנשים הלא ממש מתאימים, או מנוסים או מוכשרים לניהולה.

      יש הטוענים שהשינויים יערערו את היציבות הביטחונית מבית ומחוץ ויכול שגם אויבינו יערכו ניסויים כלשהם בשטח, כדי לבחון את אופי התגובות לאור השינויים וניסיון לצפותן. עם זאת, יש דווקא כאלו שמניסיונם עתיר השנים טוענים כי דווקא מערכות שעניינן בטחון, כמו הצבא והארגונים החשאיים ואפילו משטרת ישראל, אין להם מתחרה ביציבותם ועמידותם גם בבואם ולכתם של שרים, כמו גם של בכיריהם וחילופים גורפים בצמרת.

      התשתית היא כל כך יציבה וחזקה שהשינויים לא יגרמו לזעזועים. למרות זאת, אין כמו ההתרחשויות במוסד לתפקידים מיוחדים בעת כהונתו של מאיר דגן – להוכיח כי אפשר לנקות את השטח מבכירים וגם להגיע להישגים למרות פרשת דובאי.

      מינויים פוליטיים

      מכל מקום צריך לזכור כי הבעיה האמיתית נעוצה בעובדה שהמינויים של הבכירים במערכות הללו אינה חפה מפוליטיקה. רק הנאיבים שבינינו חושבים שהמקומות הללו נקיים מהנגע הזה. אין ספק כי בשיקולים של מינוי רמטכ''ל, ראש מוסד ושב''כ יש מרכיב פוליטי משמעותי וכמובן, איך לא, גם חשבונות אישיים מהימים שכולם אכלו מאותו המסטינג.

      אמנם אין מדובר במשרות אמון, אך השרים הממונים ממנים, מה לעשות, את אלה שהם בטוחים כי ינהגו כאילו היו נתונים במשרת אמון. השרים רוצים במבחן התוצאה הטוב להם, ולכן ידאגו לכך שבמקומות הרגישים הללו ישבו כאלו שעימם יוכלו לבצע קשרי עבודה שוטפים נטולי מחלוקות. הם גם חפצים שאלו יהיו מינויים שדרכם ברורה וידועה לשני הצדדים. עסקת החבילה הזו כוללת כמובן את מה רצוי וטוב לשר, לצד מה יהיה מקובל יותר על אלו שמכריעים את הכף בסופו של יום.

      אפילו בארה"ב כל נשיא מביא עימו את אנשיו, עד לרמת השירותים החשאיים ויתר זרועות הביטחון. אמריקה, מה לעשות, אינה מדינת ישראל והיציבות השלטונית בה חזקה מאין כמוה. אנחנו פה, בארץ הקודש, אין לנו עדיין את הפריבילגיה שגם בצבא יהיו חילופים בקצב הקיים במערכת הפוליטית. נכון שאין כמו מערכת היחסים שבין שר הביטחון לרמטכ''ל היותר פופולרי, המעידה כי בכל זאת חשובים יחסים קרובים ואמיתיים, אך עם זאת, אסור לוותר על האנשים הטובים, בעיקר אם הם מוכיחים את עצמם בתפקידים. רב אלוף גבי אשכנזי הוא הדוגמה הטובה ביותר למצב כזה.

      אמנם לכל אדם יש תחליף ובתי העלמין מלאים בכל הקלישאות הידועות בעניין, אולם חייבים להרגיע את המפסידים ולייצר מסר עבודה יציב, יעיל וענייני שלא יפגע בביטחון והעיקר – לדאוג לכך שכולם ידעו לעבוד עם כולם למען ילדינו ועתידנו – פה במזרח התיכון שכבר אינו חדש אבל רצוי שלא יהיה רועש וגועש.