מהדורות החדשות גדושות בשנים האחרונות תיאורים מסמרי שיער וקורעי לב על התעללות בילדים, ובהם - למרבה הזוועה - מעשי רצח בתוך המשפחה. איש לא שוכח את פניה פעורות העיניים של הילדה רוז פיזם ז"ל, שעברה התעללות רגשית ופיזית ממושכת בתוך ביתה, עד מותה הטרגי שבו חשוד סבה, רוני רון. רק בשבוע שעבר קפא דמנו לשמע הידיעה על רצח הילדים המשולש שבו הודה אביהם, איתי בן דרור. הדי סיפור ההתעללות הבלתי נתפשת שנקשרו בשמו של "הרב" אליאור חן עדיין לא נדמו. כל אלה מצטרפים לשלל ידיעות - שבועיות כמעט - על מכות, השפלות, התעללויות מיניות ומקרי התאכזרות לשמה, שהמכנה המשותף שלהם אחיד ומזעזע - בכולם נפלו קורבן ילדים תמימים.
בחזית המאבק על הבאת האחראים להתעללויות לדין עומדים חוקרי הילדים. אלה שתפקידם הוא הרגיש והסבוך ביותר: לנסות לדלות מהילד עדות מהימנה על מה שאירע לו. את החוקרים האלה לא תזהו ברחוב. כמו כולם, גם להם יש משפחה וילדים אוהבים. כמו כולם, גם להם דאגות של משכנתא ושכנים מעצבנים. אך שלא כמו כולם, בסוף היום, העבודה חוזרת איתם הביתה ופעמים רבות חודרת גם לחלומותיהם בלילה. מבט לעולמם השקט, המאתגר והסיזיפי של חוקרי ילדים בישראל 2010 חושף עבודה בלתי נגמרת והתמודדות עם הסיפורים הקשים ביותר שנרשמו במדינה - וכל זאת בתמורה למשכורות מגוחכות ועבודה טוטאלית בלי רגע של מנוחה.
"התפקיד של חוקרי הילדים הוא מאוד מורכב ורגיש", אומרת רונית צור, מנהלת יחידת חוקרי הילדים במשרד הרווחה וחוקרת ילדים ותיקה, "תפקידנו הוא לחקור ילדים שהיו חשופים לפגיעה כלשהי, לרבות פיזית, רגשית ומינית, לסייע לגורמים הרלוונטיים למנוע פגיעה מתמשכת ולמצות את הדין עם הגורם הפוגע במידת הצורך. זו מלאכת מחשבת ומיומנות לא פשוטה. הליך התחקור והדיבוב הוא תורה שלמה, סדורה ומורכבת שמתבססת על מחקרים וגם על ניסיון רב שצברנו במהלך השנים".
במה שונה חקירה של ילדים מחקירות אחרות?
"קיימות מוטיבציות שונות לילד בנוגע לשאלה אם לספר מה קרה לו או לא. למשל קיימת נטייה לספר פחות על פגיעות בתוך המשפחה מסיבות כמו מבוכה, חשש ופחד. במקרים של פגיעות בתוך המשפחה, הילדים לא מבינים שהם נפגעו אלא רק אחרי שהם גדלים קצת. אז הם כבר מרגישים אשמים ושואלים את עצמם, 'למה איפשרנו לדבר הזה לקרות?'. פעמים רבות ילדים מנסים להמעיט בעוצמת ההתעללות, כי הם חוששים שמי שמקשיב להם לא יוכל עמוד בזה. 'הוא נתן לי אגרוף בפנים, אבל זה לא כאב' הוא משפט אופייני שילד יגיד בניסיון להפחית את ממדי ההתעללות".
צור מתארת מקרה קשה של חקירת ילדה בת 9 שאביה התעלל בה מינית. "בחקירה היא פשוט אמרה לי: 'זה בסדר, אני מסתדרת'. ילדה בת 9! רק בשיחה השלישית, כשבניתי אמון איתה, היא סיפרה לה שבכל ערב, כשאמא שלה יוצאת לעבודה, אביה החורג הופך אותה לשפחת מין שלו. הוא עשה לה דברים נוראיים. היא לא רצתה לספר כי היא פחדה שאמה לא תאמין לה - מה שאכן קרה. רק כשהאב התקשר לבת מהכלא ושאל אותה למה היא סיפרה - וזאת כשאמה מקשיבה על הקו - היא האמינה. בהמשך נחשפו המניפולציות שהאב הפעיל על הבת: הוא אמר לה שאם תספר יעצרו אותו, ואז לא תהיה להם פרנסה ואמא תכעס".
חלק ניכר מהמקרים הקשים מתרחש מחוץ למסגרת המשפחתית, על ידי מבוגר אחראי בדמות מורה, נהג הסעות או מאבטח בבית הספר. "אחד המקרים המורכבים של הסתרה שהתמודדתי איתם היה אצל ילדה בת 11, שהשומר בבית הספר פגע בה מינית", משחזרת צור, "הילדה לא רצתה לספר מה קרה כי היא פחדה. גיליתי שהיא כלל לא חששה מהפגיעה המינית עצמה כמו מזה שאמה תכעס עליה כי היא הפרה את האמון שלה כשפתחה את הדלת לזרים. מה לעשות שהילדה הכירה את השומר מבית הספר? רק אחרי שפגע בה היא הבינה שגם הוא, למעשה, נמצא בקטגוריה של אדם זר".
חוקרי הילדים חייבים לשלב רגישות יוצאת דופן עם קור רוח כדי שלא לשקוע בים הזוועות שאליהן הם נחשפים במהלך העבודה. "לצערנו אנו נחשפים לשיטות ענישה ופגיעה שאתה לא מבין איך אפשר להפעיל אותן על ילד", מספרת מיקה לביא אבוחצירא, חוקרת ילדים ומדריכה ביחידה לחוקרי ילדים של משרד הרווחה, "אנחנו נחשפים להורים שמכריחים את ילדם לעמוד על רגל אחת במשך שעות, הורים שמכים עם חגורות, קושרים את הילדים, מכניסים לפיהם מאכלים חריפים מאוד. היה מקרה של הורים שהכריחו את ילדם לעמוד בברכיים כפופות על אורז כשידיו מונפות למעלה, כך שגרגירי האורז יכאיבו לו בבשר. דברים שקשה להעלות על הדעת".
תהליך מיון ארוך וקפדני
במשך שנים רבות היתה משימת חקירות הילדים באחריות המשטרה. ב?1984 חילחלה ההבנה שחקירת ילדים דורשת מיומנות מיוחדת, ואז עברה האחריות על חקירות כאלה לקציני מבחן בשירות המבחן לנוער. המעבר לשירות המבחן לנוער חידד את הצורך בשכלול היכולות בתחום חקירות הילדים. הגופים המעורבים הבינו שנחוצים גוף ידע חזק ומיומנות, וכן פיתוח של אסטרטגיות חקירה, עם התמקדות במכלול הידע בנושא ובהדרכה של החוקרים.
בתחילת דרכה עסקה היחידה בחקירות ילדים שנפגעו מעבירות מין ואלימות שבוצעו על ידי הורים. ב?1989 נרשם מקרה מוות כתוצאה מהתעללות של ילדה בטבריה. אף על פי שהשכנים שמעו וידעו על ההתעללות הקשה, הם לא דיווחו עליה לרשויות, וכך נולד חוק חובת הדיווח. במהלך השנים, עם פיתוח ההתמחות של היחידה, נוספו תחומי אחריות נוספים ונחקקו חוקים נוספים שמקיפים כל פגיעה בילדים על ידי מבוגר אחראי - למשל מורה, גננת או בייביסיטר. לאחרונה נוספה ליחידה אחריות לחקירת אנשים עם מוגבלויות, וכיום מוסמכת היחידה לחקור כל ילד עד גיל 14 וכל אדם עם מוגבלות ללא קשר לגילו. עם זאת, למרות הגידול בעומסי העבודה שעל כתפי החוקרים - לדבריהם, המדינה לא הוסיפה תקנים לחוקרים נוספים.
הקבלה ליחידת חוקרי הילדים מזכירה תהליך קבלה ליחידות מובחרות. הכניסה לפעילות שוטפת ואינטנסיבית יכולה לארוך בין שנה וחצי לשנתיים וחצי. "אחרי מכרז שנמשך בין ארבעה לשמונה חודשים מתבצע סינון משמעותי של המועמדים לתפקיד", מסבירה רונית צור, "מי שעברו את הסינון מתקבלים לקורס אינטנסיבי שנמשך חודש מלא, ובמסגרתו מקבלים החוקרים הכשרה במגוון תחומים. החוקרים לומדים תהליכי התפתחות של ילדים; מנגנוני זיכרון אצל ילדים; דינמיקות שמאפיינות משפחות עם פגיעה של עברייני מין; אסטרטגיות של חקירה ותשאול; הם צוברים ידע משפטי ורפואי רחב בנושא, מתוודעים לסמכויות החקיקה ולעוד נושאים רבים".
בתום הקורס, בצורה הדרגתית, מתחילים העבודה המעשית ותהליך צבירת הניסיון בחקירה ובתשאול - לצד מדריכה צמודה. זהו השלב שבו מתחילה נשירה של חוקרים. "באחד המקרים קיבלנו קריאה לטפל בילדה בת 6 שהיה חשש שהיא קורבן להתעללות", מספרת סיגל (שם בדוי), חוקרת ילדים מנוסה, "אחת החוקרות הכירה את הילדה מחקירה קודמת קלה מאוד. הודיעו לחוקרת שעליה להגיע אל הילדה בבית חולים, וכשהיא נכנסה לחדר היא עמדה קפואה בכניסה מול הילדה ולא היתה מסוגלת להוציא הגה. לילדה היה חור בראש וכל גופה היה מלא כוויות של סיגריות. אבא שלה לא הפסיק להתעלל בה. הוא המשיך והמשיך, כוויות, מכות - הכל. הילדה היתה מטושטשת, והחוקרת ישבה איתה כל הלילה כי פשוט לא יכלה לעזוב אותה. היא בכתה שעות אחר כך".
גם המאמצים להסביר לחוקרים החדשים לאיזו טריטוריה רגישה ומטלטלת הם נכנסים לא תמיד מצליחים מול המציאות הקשה. צור: "הבעיה מתחילה בכך שחלק מהאנשים לא מכירים את המורכבות של העבודה ביחידה ולא מבינים את חומרת הנושא - עד שהם נחשפים לזוועות בחקירה".
בתום ההכשרה האינטנסיבית והפרטנית ועם צבירת הניסיון המעשי, ממליצה ועדה מייעצת למינוי חוקרי ילדים בראשות השופטת מור ויגוצקי, נשיאת בית המשפט לנוער, על מינוים הרשמי לתפקיד חוקר. עם קבלת המינוי יכולים החוקרים החדשים לבצע חקירות בסיסיות. בתום שנה נוספת הם עוברים הכשרת חוקרים מתקדמים - שלב שמאפשר להם לעבור לחקירות מורכבות יותר. ורק לבסוף, אחרי שנתיים, הם מקבלים הכשרה של חוקרים מיוחדים שמאפשרת להם לחקור אף אוכלוסיות עם מוגבלות.
הידע והכלים של היחידה הם מוקד ידע ומשיכה למשלחות מרחבי העולם שמגיעות ללמוד את האסטרטגיות הישראליות. "המדריך לחקירת ילדים", מספרת צור, "הוא פרי פיתוח מחקרי שנעשה בשיתוף עם אוניברסיטת חיפה, משרד הבריאות האמריקני ושירות המבחן לנוער. מגיעים אלינו אורחים מכל העולם כדי ללמוד ולאמץ את הכלים ואת המודלים שאנחנו מיישמים".
בתום ההכשרה הארוכה מקבלים חוקרי הילדים סמכויות דומות לאלו של קצין משטרה. לחוקרי הילדים הסמכות להעביר ילד (בשיתוף עם המשטרה ופקידות הסעד) למרכז הגנה; להעבירו לבדיקה רפואית ללא אישור הורים; ולאשר או לאסור עדות של ילד.
צור: "גם אם החוקר מחליט להעלות את הילד על דוכן העדים, הוא יכול להציב לכך תנאים. החוקר יכול למשל לאפשר לילד להעיד שלא בפני הנאשם, או אפילו לאפשר לילד להעיד כשהשופטים לא לובשים את מדי השיפוט. צריך להבין שעדותו של ילד בבית משפט היא לא דבר קל. אם לדוגמה ילדה נאנסה על ידי קבוצת נערים - היא נאלצת להתמודד עם חקירה נגדית קשה מאוד של כמה סנגורים".
חוקרי הילדים מקפידים לשמור על פרופיל נמוך. לא פעם הם נתקלים באיומים ובגילויי אלימות מצד הורים פוגעים. "היה מקרה שבו חוקר ילדים סיים להעיד בבית המשפט, והתוקף בא ממשפחת פשע מוכרת, והם פשוט עקבו אחריו". המציאות הקשה מביאה לשחיקה מתמשכת של החוקרים ולהגברת העומס הרגשי הכבד ממילא עליהם. "היה מקרה לפני כמה שנים של ילד שנפגע על ידי המורה שלו בטיול שנתי", מספרת צור, "הילד חזר מהטיול ומיד סיפר לאמו על התקרית בצורה מרשימה ומופרטת. לאור תמיכת ההורים איפשרתי לו להעיד. השופטים האמינו לילד וקבעו שגרסתו אמינה - אך בכל זאת זיכו את הנאשם מחמת הספק. השופטים לא שללו את העובדה שהמורה אכן נכנס למיטתו של הילד במהלך הטיול, אך טענו שלא ברור שהיתה לו כוונה מינית. מקרה כזה גורם נזק גדול מאוד לילד ומביא תסכול גדול לכולם".
מעבר לתסכול בנוגע ליחס המשפטי ולרמת הענישה כלפי עברייני ילדים "דואגת" המדינה - לגישתם של החוקרים - להערמת קשיים נוספים. במקום תקציבים נדיבים והילת גיבורים סובלים חוקרי הנוער מתנאי עבודה מחפירים. העובדה שרוב החוקרים הם למעשה נשים צעירות, שקטות ומסורות לעבודה - לא מסייעת בשיפור בסיסי של התנאים. נוספים על כך עומס לא סביר של תיקי אלימות, עבודה סביב השעון, קשיים נפשיים עצומים ותנאים פיזיים לא הולמים. החוקרים מרוויחים שכר נמוך משמעותית מהשכר הממוצע במשק; הם נאלצים לשלם את הוצאות הרכב מכספם; והם עובדים ללא הפסקה - כולל שבתות וחגים - וכל זאת ללא אופקי קידום ראויים.
"לפעמים אני מוצאת את עצמי עומדת מול כמה תיקים ושוקלת מה יותר דחוף, ילד שנפגע מינית על ידי זר או ילדה שנפגעה מינית על ידי סבא שלה", מספרת נועה (שם בדוי), חוקרת ילדים ותיקה, "ואז אני חושבת מה הסבירות היותר גבוהה שמישהו ייפגע אם הטיפול יידחה בשלושה ימים. האם זאת תהיה הנכדה, שאני מניחה שנפגשת עם סבה בסופי שבוע, או שמא הילד השני? אלה דילמות שקורעות אותך, במיוחד כשאת מגלה שהסבא גר עם המשפחה בתוך הבית".
שר הרווחה יצחק (בוז'י) הרצוג ומנכ"ל משרדו העלו את סוגיית חוקרי הילדים על סדר היום, והם דנים עם משרד האוצר כדי למצוא תקציבים לחיזוק היחידה החשובה. "יחידת חוקרי הילדים היא אחת מיחידות העילית של משרד הרווחה", אומר השר הרצוג, "הצורך להוציא אמת כואבת מילדים בהמון רגישות היא עבודה סיזיפית וקשה שאינה נגמרת. המקרה האחרון של איתי בן דרור הביא לגל פניות גדול, ואנו מנסים להתמודד עם זה".
האם אתם מתכוונים להעביר תקציבים נוספים ולתת להם תנאים מינימליים?
"אחרי תהליך ממושך הוספנו עוד 24 תקנים, ואנחנו מקווים למצוא תקציב ולהגדיל את הכמות ל?100 חוקרי ילדים ב?2011. כיום יש כ?1,500 ילדים שממתינים לחקירות, ואנו עושים כל שביכולתנו כדי לצמצם ולהפחית את התור".
ממשרד האוצר לא נמסרה תגובה עד סגירת הגיליון.
פתאום איבדתי את עצמי
לכל חוקרות הילדים והמדריכות יש שתי תכונות אופי משותפות: החרדה והערנות. "חקרתי ילדה שישבה בחקירה עם אגרוף קפוץ", מספרת רונית צור, "התברר שהיא מסתובבת עם אגרוף קפוץ כבר חודשים, כי אבא שלה רצה 'ללמד אותה לקח' והניח על היד שלה מגהץ רותח. הילדה לא רצתה שיראו את סימני הכווייה, אז היא סגרה את היד. כל היד שלה היתה עיסה דבוקה מהכווייה - ואף אחד לא שם לב".
החוקרת לביא אבוחצירא אומרת שבעקבות עבודתה היא כיום הורה הרבה יותר חרד. "החושים שלי יותר מחודדים וכל סיפור תמים מקפיץ אותי. כל נהג הסעות חשוד בעיניי, כי חקרתי כבר עשרות נהגי הסעות. אין מצב שהילד שלי גולש באינטרנט ואני לא יודעת מזה. בכל סיטואציה בחיים קופצים לי תסריטים שכבר ראיתי".
חוקרת הילדים נועה מבהירה שלילדים יש סימנים שצריך להיות מאוד ערנים אליהם: "אני לא סומכת על אף אחד. כולם חשודים מבחינתי כל הזמן. כשהעסקתי מטפלת - הקלטתי אותה. אני בוחנת כל אדם בשבע עיניים. בקטע הזה איבדתי את עצמי".
גם על המנוסות והוותיקות שבחוקרות הדאגה והחרדה לא פוסחות. "גם הילדים שלי יודעים איך העבודה משפיעה עלי", אומרת רונית צור, "יש לנו קודים. לאור הידע המקצועי שלי אני מנסה לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים עם הילדים שלי, והם יודעים שאל להם לחשוש לספר לי כל דבר. אני רואה את ההשפעה על חוקרים צעירים. החשיפה במהלך העבודה משפיעה מאוד על הזוגיות, על גידול הילדים ועל מפלס החרדות שלך כהורה".
לביא אבוחצירא: "הילדים שלי מכירים את חוקי הסודיות ויודעים שהחיים שלי מתנהלים לפי הטלפון. אם אנחנו מבלים בבריכה - מישהו חייב להישאר ליד הטלפון. פעם אחת קיבלתי שיחה כשיצאתי מקניות בסופר, ועם כל מוצרי החלב נסעתי לחקור ילד. מובן שהייתי צריכה לנסוע שוב לסופר למחרת".
מה המקרה הכי קשה שטיפלת בו?
"היה לי מקרה שגבר רצח את אשתו לעיני שלושת ילדיו. לעדות ראייה לרצח בתוך המשפחה יש השפעה קשה יותר אפילו מפגיעה מינית. זה גורר התפרקות רגשית, בלבול, כעס. הגענו, שתי חוקרות, לדירה של קרובי המשפחה כדי לחקור את הילדים, וראיתי שלושה ילדים שאחד מהם הזכיר במראה שלו את הבן שלי. החלטתי שאין סיכוי שאני חוקרת אותו. לא הייתי מסוגלת. אבל אז הילד נצמד אלי ורצה שדווקא אני אדבר איתו".
איך חילצת מהם את העדות הקשה?
"נכנסתי לחדר עם הילדה במשפחה, בסך הכל בת 12, והיא סיפרה לי בפחד ובחוסר אונים איך הוויכוח בין הוריה התלהט ואיך אמה הלכה לחדר ואביה רץ אחריה עם סכין ודקר אותה 'עוד ועוד ועוד'. היא תיארה את הדם שהשפריץ, ואני הרגשתי שהלב שלי בוכה ונקרע. היא המשיכה לספר איך צעקה לאביה שיפסיק ואיך חיבקה את אמה בתוך שלולית הדם עד שהמשטרה והאמבולנס הגיעו. בעדות שלה שמעת את הפחד והאחריות לאחיה הקטנים, כולל המון כאב על אמא וכעס כלפי אבא. אחר כך היא לקחה אותי ביד והראתה לי תמונות של המשפחה מאירוע אחרון ושאלה אותי אם זה חלום ומה יקרה עכשיו".
דמעות עולות רק לשמע הסיפור שלך.
"יצאתי משם חנוקה ולא הפסקתי לבכות. נכנסתי למכונית ונסעתי לילדים שלי. אספתי אותם וחיבקתי אותם המון זמן. היתה לי תחושה שאף אחד לא מוגן בעולם הזה".
אז מה מפעיל אותך ואת כל חברותייך מול הקושי הזה?
"הדבר היחיד שמאפשר לקום בבוקר הוא הידיעה שהיום נציל ילדים נוספים".
הכאב במספרים
מספר חוקרי הילדים ביחידה של משרד הרווחה: 52
מספר הדיווחים למשרד הרווחה על אלימות נגד ילדים: כ?32,000
מספר הבקשות לחקירות ילדים: 12,139
הגידול במספר החקירות ב?2010 בהשוואה ל?2009: 28 אחוזים
אחוז הילדים הנפגעים מינית מכלל הנפגעים ב?2009: כ?30 אחוזים
משכורת בסיס ממוצעת של חוקר ילדים: 5,500 שקלים
החזר הוצאות רכב בממוצע: 180 שקלים