יישובי הבדואים: מדוע לתמוך במפרי חוק?

  • בדואים
דרור אידר

ההתגייסות לטובת המאחז הבלתי חוקי אל?ערקיב מאלפת. מוזר שאותם אנשים שיוצאים בשצף קצף נגד מאחזים יהודיים ביהודה ושומרון בטענה שאינם חוקיים קופצים לנגב להפגין בעד הבדואים, ובעוד רוממות החוק וכיבוד החלטות בית המשפט בפיהם, הם עוזרים לבדואים לחמוס את מה שנותר עוד מקרקעות המדינה, וכל זה נגד החלטות ברורות של בית המשפט, גם העליון.

יש המדברים על דורות של התיישבות בדואית במקום, אבל עד לפני 12 שנה לא היה דבר במקום, לא פחון ולא אוהל. הבדואים עצמם חכרו את המקום ממינהל מקרקעי ישראל לחקלאות. עד ששבט אחד קבע שהמקום שלו. ובכל זאת, לא הובאה שום ראיית בעלות לבית המשפט. אבל את מי זה מעניין? תביעה על אדמות שמורה רק לערבים, שכן הם "ילידי המקום מדורי דורות", ואנחנו, אנחנו רק קולוניאליסטים שגזלנו ארץ לא לנו.

אותם פנים שתראו בהפגנות נגד התיישבות יהודית במזרח ירושלים או בשומרון, תראו גם פה. הם בעד פינוי מאחזים יהודיים ונגד פינוי מאחזים ערביים. הנחת היסוד של התומכים בגזלנים היא שישראל היא הכובשת גם בשטחים שתפסה במלחמת השחרור.

בוויכוח המתנהל בנוגע לקשורים בפלישה הבדואית לקרקעות המדינה נשמעים בין השאר הטיעונים הבאים: "בעלי הקרקע המסורתיים", "עיבדו" (את המקום), "רעו", "דורות", "פונו בכפייה", "אדמה היסטורית", "מסכת ייסורים", "נשים זעקו", "הילדים בכו", "זוועה של הרס", "עוול" ו"אפליה אתנית". לרגע נדמה שמדובר בזיכרונות מעקירת היישובים היהודיים מגוש קטיף לפני חמש שנים, אבל אלו מונחים השמורים בקרב דוברי שמאל רק לגבי ערבים, פלסטינים או בדואים. היהודים הם אף פעם לא בעלי קרקע, ואין להם היסטוריה אקטואלית באזור.

יש פתרונות מכובדים

שאלת הבעלות על קרקעות היא מורכבת ומסובכת, וכדאי לא ללכת שולל אחר דוברים מזדמנים. הרוצה להעמיק בנושא, מוזמן להיכנס לאתר של המכון לאסטרטגיה ציונית המחזיק כיום את מאגר המידע הגדול ביותר בנושא הפזורה הבדואית.

בשנות ה?60 המאוחרות הגישו הבדואים תביעות משלהם על הקרקע, אבל עובדה היא שכמעט אף פעם לא הצליחו להוכיח בעלות על קרקע. אף שלטון לא הכיר בבעלותם על הקרקע - לא העות'מאנים, לא הבריטים ולא מדינת ישראל. היו טריטוריות של מרעה שאליהן הגיעו הבדואים בנדודיהם, אבל לא בעלות רשמית. היחידים ששילמו על אדמות היו היהודים, וגם אז שילמו לעיתים כמה פעמים: אחת לאפנדי, אחת לבדואים או לפלאחים שישבו במקום (כדי שיסכימו להתפנות) ופעם נוספת לחדשים מקרוב שבאו וטענו לבעלות על המקום מ"דורי דורות", בדיוק כמו שבט משפחת אלטורי הטוענת לבעלות על אדמות אל?ערקיב.

אגב זעקות השבר והחמלה שנשמעו, אנשים המכירים את המקום ואת אנשי השבט יודעים לספר שמדובר במשפחה מבוססת מאוד אשר לה שלוחות ברהט ובמרכז הארץ. בקיצור, אין מה לדאוג. לא נותרו שם חסרי בית. גם באשר לטענה על "נוער מתנדב" כביכול שעזר להרוס את המקום, לא מיניה ולא מקצתיה. מתברר שאלו סבלים עובדי קבלן שנשכרו לפנות את תכולת הבתים.

גורמים ממסדיים המצויים בנושא אומרים שלסוגיית הבדואים יש פתרונות מכובדים ומוסדרים ביישובי הקבע שהוקמו עבורם. מדינת ישראל השקיעה הון תועפות ביישובים אלה. אבל לטענת אותם גורמים, שהבדואים "לא רוצים" (להתיישב ביישובי הקבע), כי נוח להם במקום שבו הם נמצאים; כך הם משוחררים מכל עול ושלטון, לא מסים ולא פיקוח". עוד הם טוענים, ש הבדואים התובעים בעלות על הקרקע עושים שימוש "חד?כיווני" בבית המשפט רק אם זה לטובתם. ברגע שבית המשפט פוסק נגדם, הם לא מכבדים זאת.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully