מי ירצה להתנקש בחייו של אחמדינג'ד?

(צילום רויטרס, עריכה: רן צימט)

"הניסיון לבצע התנקשות באישיות ציבורית בצורת ירי או זריקת רימון, אינו מאפיין התנקשויות שמאורגנות על ידי גורמי ביטחון של מדינות. ניסיונות כאלה מבוצעים בדרך כלל באופן מורכב יותר וללא השארת טביעות אצבע". כך אמר היום (רביעי) ד"ר בועז גנור, מנהל המכון לחקר הטרור במרכז הבינתחומי, בהתייחסו לדיווחים על ניסיון ההתנקשות בחייו של נשיא אירן מחמוד אחמדינג'ד. גם לדבריו של אל"מ במילואים שמעון בוירסקי, לשעבר ראש זירת אירן ועירק באמ"ן, אופן ביצוע ניסיון ההתנקשות לא מצביע על פעולה של מדינה. "זה אירוע פנימי אירני- בטוח שישראל לא מעורבת בזה וגם לא האמריקאים. דרך הפעולה לא אופיינית למדינות המערב", אמר בוירסקי לוואלה! חדשות.

לדברי בוירסקי שיטת הפעולה של השלכת רימון לעבר השיירה שבה נסע אחמדינג'ד מעלה את האפשרות שמאחורי ניסיון ההתנקשות עומד אדם בודד. "יכול להיות שזו פעולת יחיד- מישהו שיש לו חשבון עם המשטר מסיבות אישיות. זה לא נראה כמו משהו מאורגן". גורמים נוספים אשר לדבריו יכולים לעמוד מאחורי ניסיון ההתנקשות הם האופוזיציה הפנימית באירן אשר יצאה להפגין בשנה שעברה לאחר הבחירות, גורמי מיעוט כגון כורדים, ערבים ובלוצ'ים. אפשרות נוספת היא שמדובר ב"פרובוקציה של הממשל האירני לצורכי פנים".

גם לדבריו של רז צימט, עמית מחקר במרכז ללימודים אירניים באוניברסיטת תל אביב, ניסיון ההתנקשות נראה כמו מעשה של אדם בודד. צימט אמר לוואלה! חדשות כי "מדובר בפעולה לא רצינית - אזרח שזרק רימון לעבר השיירה של אחמדינג'ד. זה נראה כמו אירוע בודד. בהחלט יכול להיות שאחד מהאזרחים שנפגעו כתוצאה מהמדיניות של המשטר עשה מעשה". צימט פוסל את האפשרות שהדבר בוצע בידי האופוזיציה הרפורמיסטית במדינה שלדבריו "די דוכאה בחודשים האחרונים".

בעיניו הגורם המאורגן היחיד שיכול לפעול באירן בצורה כה אפקטיבית הוא המחתרת הבלוצ'ית. צימט הוסיף כי לפני מספר חודשים נתפס מנהיג המחתרת על ידי משמרות המהפכה והוצא להורג כך שלמחתרת יש גם את היכולת וגם את המוטיבציה לנסות להתנקש באחמדינג'ד. אך כאמור בעיניו התקרית נראית יותר כאירוע נקודתי וכ"מעשה פרטי חובבני".

לדבריו של ד"ר גנור היה וניסיון ההתנקשות היה מצליח, הדבר לא היה משפיע על יציבותו של המשטר וכי המנהיג העליון של אירן, עלי חמינאי, היה ממנה לאחמדינג'ד מחליף. "המשטר באירן לא תלוי רק באישיות אחת ובטח לא באחמדינג'ד, אמר גנור. "הוא למעשה רק הזרוע הפוליטית, המבצעת, שכפופה לדרגים הדתיים הרוחניים". עם זאת ד"ר גנור לא פוסל את האפשרות שמותו של נשיא אירן היה הופך לזרז להתחדשות המחאה הפוליטית או לחילופין "נותן לשלטון באירן את האגרוף כדי לחסל לחלוטין את ההתנגדות הפוליטית".

גם צימט סבור כי לו ניסיון ההתנקשות היה צולח, זה לא היה מערער את יציבותו של המשטר. "הנשיא באירן הוא לא הדמות הראשית בפוליטיקה האירנית. מצד אחד אין ספק שאם ההתנקשות היתה מצליחה זה היה גורם לזעזוע מאוד גדול בעיקר על רקע המשבר הפוליטי, אך אירן מצליחה לשמור על יציבות שלטונית כבר 31 שנה לאחר המהפכה ואם הם עמדו בהצלחה במותו של מנהיג המהפכה האייתוללה ח'ומייני אז הם היו עומדים גם במות הנשיא".