ילדי העובדים הזרים: האם יש ברירה אחרת?

קודם כל, רצוי לדייק: הנושא האמיתי איננו "גירוש ילדים", אלא גירוש מבוגרים השוהים בישראל באופן בלתי חוקי. מה שהתחדש השבוע זה שכעת מותר לגרש מבוגרים כאלה גם כאשר הם שוהים כאן יחד עם ילדיהם. אם עד היום היווה כל ילד מעין אשרת שהייה אנושית, שאנשים יכלו לייצר לעצמם כדי לעבור מן העולם השלישי לעולם הראשון - הרי שממחר והלאה הם יצטרכו להמציא לשם כך תחבולות אחרות.

"אני רק בן 4 וחצי ומגרשים אותי", אמר אחד השלטים בהפגנה הכה פוטוגנית שלשום. ילד קטן ומתוק החזיק בשלט. ומי מסוגל לגרש ילד קטן ומתוק, שבסך הכל רוצה להישאר כאן וללכת לגן כמו כולם? אי אפשר להאשים את אמו על שהיא משתמשת בכל האמצעים שברשותה, כולל בילד שלה, כדי לנסות להשיג עתיד טוב יותר לעצמה, ולילד הזה. וגם לכל הנכדים והנינים אשר ייוולדו לה מן הילד הזה ברבות השנים - ואשר באמת למה להם לחיות בארץ מוצאה הנחשלת אם הם יכולים לחיות בארצם היפה של האנשים היפים שאירגנו את ההפגנה והכינו את השלט וצילמו אותו?

אבל מה בנוגע לעתידה של מדינת ישראל? אם כל הדיון הוא אכן על זכותם של ילדים מתוקים לעתיד טוב יותר, מה עושה ישראל כדי להבטיח עתיד כזה לכלל ילדיה, במציאות שבה רבבות מהגרי עבודה זרים מסתננים אל הארץ מדי שנה בשנה?

"זאת לא מדינת היהודים שאני מכיר, שמגרשת מתוכה ילדים", הזדעק השר בן?אליעזר שלשום אחרי החלטת הממשלה, ורבים ציטטו אותו בהזדהות. אבל האם מדינה שלא תגרש מתוכה את הילדים האלה תישאר בכלל "מדינת היהודים"?

לפי זעקות השבר במפלגת העבודה, ובמעוזים פסבדו?הומניסטיים נוספים, אפשר לחשוב שעומדים לעקור 400 פעוטות בוכיים מחיק הוריהם ולשלוח אותם לבדם אל הלא נודע. גם הצעת החוק בעניין הזה, שהוגשה בחודש מאי האחרון על יד חמישה חברי כנסת מחמש מפלגות שונות, מדברת על "הסדרת מעמדם של ילדי הזרים". כאילו אפשר להפריד מעמד של ילד ממעמדם של הוריו, וכאילו מדובר בגורלם של כמה מאות ילדים חסרי ישע ולא בתופעה כלל עולמית, המשנה היום את פניה של אירופה ומאתגרת גם אותנו.

הצעת החוק, שעל פיה החליטה שלשום הממשלה לשלוח אל בתיהן את משפחותיהם של 400 ילדים ולהשאיר בישראל את משפחותיהם של 800 ילדים אחרים, אמנם מתייחסת רק אל 1,200 ילדים ספציפיים, שכבר נולדו והתערו כאן וכבר "אינם מכירים מקום אחר ושפה אחרת", אבל לחשוב שבעקבות מתן אשרה קבועה ל?1,200 הילדים הללו לא יבואו המונים נוספים, זה כמו לחשוב כי שחרור גלעד שליט תמורת אסירי חמאס לא יגרור אחריו עוד ועוד חטיפות ומעשי טרור.

ואולי טוב עשו מארגניה של הפגנת הילדים הזרים, כאשר שמו על ידיהם הקטנות של המתוקים מלוכסני העיניים סרטים צהובים מן ההפגנה למען שחרור "הילד של כולנו", שנערכה בסמוך. מי לא היה רוצה שגלעד ישוחרר? ומי לא היה רוצה כי מריה בת ה?5 תמשיך לדבר רק עברית? אלא שבשני הנושאים הכואבים והסבוכים הללו אין מנוס מלהתגבר על הרצון, ולפעול בהיגיון ובאחריות.