גם אם לא לגמרי ברור מהיכן נורו הרקטות על עקבה ועל אילת, הנטייה היא לחשוב שהן נורו מסיני. המצרים מכחישים, וצריך לזכור כי בעבר היה לפחות אירוע אחד של ירי קטיושות דווקא מירדן, ובאותה גזרה. עם זאת, חקירה של מסלול הרקטות שיכנעה גורמים ישראליים כי הן נורו מסיני.
כך או כך, ברור כי היורים משתייכים למה שנהוג לכנות "הג'יהאד העולמי", ארגון טרור אמורפי שיש לו סניפים ברבות ממדינות ערב ובעולם המוסלמי כולו. בדרך כלל נהוג לומר כי כל אחד ממרכיביו של הארגון ברחבי העולם פועל באופן עצמאי, ללא היררכיה מסודרת של מתן הוראות ופקודות, וכי אין מרכז מסוים המפעיל את כולם. אלא שבמקרה זה הפעולה לא היתה יכולה להתבצע ללא שמישהו הביא את הקטיושות למקום מסוים, ומבלי שלאמצעי הלחימה חברו מי שגם יודעים להפעיל אותם.
העובדה שאירוע כזה התבצע מצביעה על כך שבסיני פעילה רשת טרור בעלת יכולת של ממש. ישראל לא יכולה ולא צריכה לעשות את עבודתה של מצרים. זאת אחריותה של מצרים כמדינה ריבונית וחזקה. על המצרים למנוע שימוש בשטחים שבשליטתם על ידי גורמי טרור, גם אם מדובר בירי מהקצה המרוחק ביותר של מצרים הגדולה.
שלטונות מצרים יודעים שבחצי האי סיני יש תאים של גורמי ג'יהאד עולמי, המנצלים את קשיי השטח ואת הגבול הימי הארוך של חצי האי כדי לבנות מאחזים רדיקליים בקרב הבדואים הנעים ונדים במדבר. על אף מאמצי המצרים, והם מתאמצים מאוד, במקרים בודדים קצרה ידם בהתמודדות על לב הנוודים.
להסתגל לקיום הרעות
הלקח העיקרי מהאירוע הוא שישראל צריכה להפנים כי היא מצויה על מפת איומי הטרור של הג'יהאד העולמי, וכדאי לשאול את עצמנו אם אנחנו ערוכים לקראתו. עם זאת, אין לאבד פרופורציה. מדובר באירועים בודדים וללא משמעות גדולה מדי מבחינת האיום עד כה.
שלושה אירועים בעתיד הקרוב עלולים לשנות את עוצמת האיום באופן משמעותי, ועל שלושתם אין לישראל השפעה. לכן עליה להתמקד באמצעי הגנה וסיכול, כפי שעשתה בהצלחה עד כה, תוך כדי חשיבה על השינויים הטמונים בעתיד ועל משמעותם:
ראשית, שינוי גדול לרעה יכול לצמוח ממהפך במדינה קרובה לישראל, בעיקר אם יש לה גבול משותף עם ישראל. אין ספק כי מאמצי מצרים וירדן למנוע פעילות של גורמי איסלאם קשורים לחשש שלהן מהאיסלאם הקיצוני כגורם המאיים על המשטרים שלהן, ועלינו לשים לב לכך. גם השקט בגבול סוריה, המאפשרת מעבר גורמי טרור לעיראק אך מונעת את פעולתם לכיוון ישראל, תלוי לא מעט בסוג השלטון שם ובהעדפותיו.
כלומר, לישראל יש אינטרס שהשליטה במדינות השכנות לה תהיה בידי שלטון חזק ואפקטיבי, אשר מונע את פעולת גורמי הטרור האיסלאמי.
שינוי בעל אופי אחר יכול לנבוע מהתרסקות המערכת הפוליטית בעיראק לאחר שייצאו ממנה הכוחות האמריקניים. אם תיפתח שם מלחמת אחים, ואם עיראק תהפוך למוקד חיכוך בין שיעים לסונים, יישאבו אליה גורמי איסלאם רבים. במשחק הכוחות הזה יתעמתו סעודיה ואיראן; הראשונה תסייע לסונים והשנייה לשיעים. צריך לקחת בחשבון שחלק מהכאוס והאלימות שישררו בעיראק יגלוש לירדן, ואנו נראה שלטון ירדני שיתקשה להיאבק בגורמי הטרור של הג'יהאד העולמי שינסו לפעול מירדן.
ההתפתחות השלישית יכולה להיות תוצאה של ניצחון הטליבאן ואל?קאעידה באפגניסטן, זאת אם יתעקש הממשל האמריקני להסיג את כוחותיו מאפגניסטן על אף כישלון נאט"ו לבנות תחליף אפגני ראוי לשמו. כרגע תהליך זה קורם עור וגידים על בסיס ההבטחה של אובאמה לפנות בעוד כשנה וחצי את צבא ארה"ב מאפגניסטן. אם זה יקרה, תינתן דחיפה גדולה לאל?קאעידה ולתומכיו מן הטליבאן. יתר על כן, האנרגיה שתשתחרר שם, בדמות לוחמים שניצחו ונותרו חסרי מעש, תופנה למטרות אחרות, וישראל בכללן.
כאמור, אין הרבה מה לעשות כדי לקדם את פני הרעות הללו, אך מנטלית יש להסתגל לקיומן ולעשות ככל הניתן לצמצום נזקיהן.