כיצד לאהוב ילדים?

אם חשקה נפשכם לשלוח לשר הפנים אלי ישי תשורה סמלית, איזו מחווה מהאזרח הפשוט אל השר היושב בהיכלות רמים, ראוי לשקול בחיוב לשלוח לו, בעטיפת מתנה, את הספר הצנוע "כיצד לאהוב ילדים?". ספר העיון, בו מלוקטים קטעים קצרים מאת יאנוש קורצ'אק, עשוי ללמד את שר הפנים ואחדים מחבריו לממשלה חוכמה אחת או שתיים.

בבית היתומים אותו ניהל, חיבר קורצ'אק, יחד עם הילדים, אמנה ובה כללים וערכים להתנהגות. כללים המנחים את הילדים ובעיקר את המבוגרים כיצד לנהוג בזולת. כללים המנחים לחיי שיתוף וכבוד מתוך הכרה בערך האדם, יהא אשר יהא. החיבוק אותו נתן קורצ'אק לילדים וילדות, כשהוא הולך עימם יחדיו בדרכם האחרונה, מהווה כיום סמל לאצילות נפש, לאהבה ולתחושת אחריות עמוקה כלפי ילדים, גם אם הם ילדים של אחרים. שהרי ילדיו של קורצ'אק לא היו באמת "ילדיו", היו אלה ילדי בית היתומים אותו ניהל. משחלפו הימים, היוותה האמנה שחיברו קורצ'אק ותלמידיו נר לרגלי אלו אשר לימים פעלו לקידום האמנה הבינלאומית לזכויות הילד.

קורצ'אק השאיר אחריו צוואה. שר הפנים של מדינת היהודים לא קרא אותה. בעוד קורצ'אק ביטא בחייו ובפועלו אהבת אדם, אלי ישי מבטא גזענות צרופה. בעוד קורצ'אק ייצג ערכים נשגבים, אלי ישי וחבריו מייצגים את תחתית החבית. הצביון, הם צועקים לנו באוזן. ה-צ-ב-י-ו-ן. איזה צביון עונה לו מקהלת ילדי ביה"ס ביאליק-רוגוזין? ה-י-ה-ו-ד-י , מטעים ישי וגרונו ניחר. יהודי? יהודי כמו ב "ואהבת את הגר"? יהודי כמו ב "והיה לך ככל אזרח?". לא! עונה ישי ומקבל טפיחת עידוד מהיושב לימינו, יהודי כמו ב"רוב יהודי".

בשם הרוב היהודי מותר לגרש ילדים. 400 ילדים ואולי יותר. על כך חבל לחפש תשובה. גם עליה קורצ'ק כבר ענה: "מאה ילדים – מאה אנשים, אשר לא "אי פעם", לא "עדיין לא", לא "מחר", אלא כבר... עכשיו... היום – אנשים הם. לא עולם קטן, אלא עולם ומלואו, לא פעוטים אלא נשגבים, לא תמימים, כי אם אנושיים – ערכים, יתרונות, מגרעות, נטיות, שאיפות".

כך כתב קורצ'אק. אילו הוא היה שר הפנים, בוודאי היו חיינו מתנהלים כך אחרת. אז אל תשאלו מדוע עלינו לטפל בילדי מהגרים. התשובה ברורה. לא רק כדי לשמור עליהם אלא גם כדי לשמור על עצמנו. כדי שלא נתעורר בוקר בהיר אחד ונגלה שהפכנו מיאנוש קורצ'אק לאלי ישי.


* רן כהן הוא מנהל מחלקת מהגרים וחסרי מעמד בעמותת 'רופאים לזכויות אדם'.