מדוע מתרגשים כל כך מחשיפת שיחותיו של חיים רמון עם סאיב עריקאת? הרי אלו מעשים שבכל יום; החסרים חתרנים אנחנו? רמון הוא אחרון המפא"יניקים, אלה שמתייחסים למדינת ישראל כאל נחלתם הפרטית וכאשר אינם נמצאים בעמדת השפעה, יעשו הכל כדי להשפיע, גם בעקיפין, גם אם זה מזיק לאינטרס הציבורי; אמנם הציבור לא בחר בהם, אבל הם יודעים טוב ממנו מהו האינטרס הנכון.
כדאי להזכיר עכשיו גם ידיעות שפורסמו לפני יותר מחצי שנה, ולפיהן רמון נפגש עם אחד מבכירי יועציו של נשיא ארה"ב ברק אובמה לענייני המזרח התיכון, דניאל שפירו, והמעיט בחשיבות ההקפאה ובכנות כוונותיו של נתניהו. האמירות הללו השתלבו אז עם רצונם של גורמים בממשל האמריקני לזעזע את הקואליציה ולהביא לממשלה ישראלית "נוחה" יותר לשיטתם.
לאחר מכן הגיע ג'ו ביידן לישראל והתפוצצה סאגת הבנייה ברמת שלמה. גם אז היו שמועות על מעורבות אנשי שמאל בהבכת ישראל ובהכפשת נתניהו.
לפי עדותו של המאזין הסמוי, רמון יעץ לעריקאת להימנע משיחות ישירות עם ישראל, כי "זו סתם עבודה בעיניים" ולכן הוא מציע "לא לעבור לשיחות ישירות; ממילא לא תקבלו כלום". אנחנו יודעים שרמון אינו לבד; דברים דומים שמעו ועדיין שומעים דרך קבע אנשי אובמה מפי גורמי שמאל ישראליים.
יתרה מזו, דברים דומים ברוחם שומעים מיליוני אמריקנים ואירופאים מפי פעילים רדיקלים ואנשי אקדמיה ישראלים, המקדמים יוזמות חרם למיניהן נגד ישראל. למרות ההבדלים המתבקשים, אפשר למקם את כל הפעילויות השליליות הללו על מישור רעיוני דומה: אי כיבוד רצון הבוחר תוך כדי יצירת דה?לגיטימציה לממשלה.
כל מו"מ ודרישותיו הקיצוניות
טוב שאזרחי ישראל יידעו שלאחר ממשלת ברק בקמפ-דיוויד ב?2000, פרצה ממשלת אולמרט גם את הטאבו האחרון: זכות השיבה. אין זו ידיעה חדשה, אבל כמעט שלא מזכירים אותה. האם 30 אלף או 60 אלף? מה זה משנה, עריקאת מגיע פה כבר ל?200 אלף, ומהיכרות עם הבזאר המזרח?תיכוני אפילו הסכמה לבקשה התאבדותית כזאת לא תשביע את רעבונם הפוליטי והלאומי של הפלסטינים.
לפי כלל הזהב שנהוג כאן מאז נפלו עלינו הסכמי אוסלו, כל משא ומתן הוא מבוא ופתח למשא ומתן נוסף שיביא עימו דרישות קיצוניות יותר ויותר שבתורן (בליווי הלחץ התקשורתי הידוע ובעזרת האירופאים והאמריקנים) ייהפכו לדרישות הבסיס שעליהן תונחנה דרישות נוספות וחוזר חלילה עד קץ הדורות.
אגב, בדבר אחד רמון צודק: המשא ומתן לא יתחיל מנקודת הסיום המבישה של שיחות ממשלת אולמרט עם הפלסטינים. יש גבול לשיגעון. נתניהו וממשלתו נבחרו בדיוק כדי למנוע את ההתקפלות המבישה של ממשלת קדימה וכדי לנסות להציל משהו מהנזק המדיני והביטחוני האדיר של שני העשורים האחרונים.
בזמן המצור על ירושלים בימי בית שני הלכו בריונים והעלו באש את מחסני החירום; הם ביקשו ליצור מצב בלתי הפיך ולכפות בכך על היהודים הנצורים לצאת למלחמה מול הרומאים. במשך שנים רבות פימפם השמאל הישראלי את הסיפור הזה כמשל לפעילות היהודית מעבר לקו הירוק. נו, סיפור רמון ועריקאת - שהוא קצה קרחון של חתרנות שמאל - מספק לנו נמשל מרענן הרבה יותר.
לסיום, הערה תקשורתית ראויה לציון בשולי פארסת חיים רמון. זה שעשוע נחמד לצפות בתומכי קדימה ושמאלה ממנה בתקשורת מנסים להתפתל בדיווחיהם על הפרשה. עם זאת, מאז התפוצצות הסיפור ברעש גדול מעל כל במה תקשורתית, בולט עיתון אחד ושלוחותיו בשתיקה הצורמת שלו. אף על פי שהפרשה עוררה מהומה תקשורתית ופוליטית גדולה ביותר, "ידיעות אחרונות" ושלוחו ברשת, ynet, שמרו על זכות השתיקה.
אירוני למדי שיום אחרי פרסום תוצאות סקר TGI, בשעה ששמענו מכל עבר השמצות נגד "ישראל היום", בוחר העיתון שפעם היתה לו מדינה לשמור על נפשותיהם התמימות של קוראיו לבל ייחשפו למעשי החתרנות של חיים רמון, יקיר המערכת. אכן, "רק עיתונות חופשית היא עיתונות אמיתית"...