אתמול התקיים בי-ם מצעד של קהילת הלהט"ב (קהילת הלסביות, ההומואים הטרנסג'נדרים והביסקסואלים). כרב אורתודוקסי הומוסקסואל העומד בראש ארגון הו"ד (הומואים דתיים) אני רוצה לשתף אתכם במחשבותיי: להט"בים נתקלים פעמים רבות בלחץ חברתי וביטויי הומופוביה המלווים בדעות קדומות, סטריאוטיפים שליליים, אפליה ואף אלימות בשל נטייתם המינית. לאפליה המינית צורות רבות: אלימות מילולית ופיזית, הטרדות והעלבות, השפלות וגינויים, חרמות ונידויים, איומים על החיים ונקודת השפל הייתה הרצח המתועב והנפשע ב"בר- נוער" בת"א בשנה שעברה.
לגילויים הומופובים אלו השפעה חברתית ואישית רבה. ברמה החברתית, דעות קדומות ואפליה כנגד להט"בים מתבטאים בסטריאוטיפים היומיומיים המופנים כלפיהם. סטריאוטיפים אלה נמשכים על אף היותם משוללי כל בסיס והגיון ולרוב משמשים למניעת זכויות ושירות מאותם אנשים, כהגבלות בנושאי אפשרויות עבודה, הורות, זכויות סוציאליות והכרת בזוגיות. המצעד של קהילת הלהט"ב בא להראות נראות של הקהילה ודרישה לשוויון זכויות מלא.
כדתי בעל נטייה הומוסקסואלית איני צועד במצעדים ואני מאמין כי יש דרך נוספת כיום לנראות בעולם הדתי שיכולה להביא לתוצאות משמעותיות הרבה יותר ממצעד כזה או אחר, יחד עם זאת אין ספק שאלמלא הנראות והמאבק של הקהילה הלהט"בית הכללית לא היינו חבריי ואני יכולים לקיים את המהלכים בחברה הדתית כיום. המצב שלנו מורכב ואנו משלבים בין עקרונות אוניברסליים-בסיסיים שקהילת הלהט"ב תומכת בהם (שהם יהודים במהותם) לבין שמירה והקפדה על מחויבות מלאה להלכה האורתודוקסית.
להגיד שאני חושב שהמצעד מוצא פתרונות להומואים דתיים או מסייע באופן מעשי - התשובה היא לא. לדעתי, המציאות הוכיחה כי דרכים אחרות טובות יותר, מעצם העובדה שהוא הקצין תגובות של שני הצדדים וראינו שם דברים אשר בינם לבין היהדות אין כל קשר - איננו מבינים כיצד רבנים לא יוצאים בקריאה חריפה נגד ההתקפות האלימות. בגלל ההקצנה החריפה, אני אישית חושב שעדיף להביא את כל הצדדים לשבת בשולחן, לדבר ולהביע את טענותיהם. לדעתי, יש דרכים אחרות ליצור נראות.
להמשיך ולקיים דיון
אני מקווה כי הנראות שלי כרב אורתודוקסי הומוסקסואל מחוץ לארון עבור הציבור הדתי שוות ערך למצעד. זה שהיום יכולים לבוא ולהגיד חבר'ה דתיים צעירים: "יש הומואים דתיים, הכול נעשה על פי רוח ההלכה והיהדות והנה, אפילו יש רב" נותן כוח פנימי ומביא להבנה שניתן לשלב בין השניים. אין צורך לחוש מקופחים או דחויים, בייחוד כשיש לך ארגון שנותן לך כוח ונראות ודרך להתמודד עם הדברים ולאו דווקא דרך המצעדים.
במגזר הדתי, ההשתקה וההסתרה של התמודדותם של בחורים דתיים במשך שנים רבות ללא מתן מענה ו/או פתרון ראוי, הביא לכך ש"הגיעו מים עד נפש" ומכיוון שמדובר כאן בעניינים של דיני נפשות, ראינו לנכון להשמיע את קולנו והקמנו את ארגון הו"ד, מתוך אחריות לתורת ישראל ומתוך האמונה כי על האמת להישמע ויש צורך להתמודד איתה על אף המורכבות והכל תוך היותנו מחויבים להלכה היהודית האורתודוקסית. לפני מספר חודשים פרסמנו את "מסמך העקרונות" עליו חתמו עד כה 116 רבנים ומסמך ההבנות שפורסם בארה"ב אמש הוא המשך ישיר לתהליך שקורה בחברה הדתית.
"אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם. ללמדך, ששקולה שנאת חינם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים".
שנאת חינם היא שנאה מיותרת, אטומה, שחצנית. היא השחרת פני האחר במקום לנהל דו שיח אינטליגנטי. שנאת חינם מובילה לחורבן. שנאת חינם היא הרוע הפנימי המחלחל, היא הבוז השקט והארסי, היא ממלכת הדעה הקדומה ושלטון הסטריאוטיפ. שנאת חינם צריכה להמיר את מקומה ל"הקשבת חינם" ול"דיבור חינם", שכן רק אלו מאפשרים את יצירתה וחשיפתה של אמת משותפת, פורייה ומקדמת. רק אלה יתקנו את החורבן ויביאו גאולה לעם ישראל וארץ ישראל.
יש צורך חיוני להמשיך ולקיים דיון יהודי וישראלי העוסק בסוגיות כגון השתייכות, צדק חברתי, רווחה ומוסר, כפי שהתנהלו במשך שלושת אלפי שנים ומתוך כך לזכות את הפרט והחברה בטיב המשמעות המסורתית של זיקת הברית, הכוללת לא רק חיי מצוות שבין אדם למקום, אלא גם כינונה של חברה צודקת המושתת על אהבת הזולת.
הכותב הוא יו"ר ארגון ארגון הו"ד (הומואים דתיים)