זעם בפרקליטות על הערעור בפרשת הערבי שאנס

פרשת הערבי שהורשע באונס לאחר שהתחזה ליהודי מסרבת לרדת מהכותרות. בהודעה יוצאת דופן שפרסם היום (חמישי) משרד המשפטים, יוצאת פרקליטות מחוז ירושלים נגד האופן שבו נוסח הערעור שהגיש סבאר קאשור על העונש שנגזר עליו לאחר שהורשע באונס במרמה. "פרקליטות מחוז ירושלים מסתייגת מהסגנון בו מנוסחת הודעת הערעור ומהביטויים החריפים המופיעים בה", נכתב בהודעה.

סאבר קאשור שנידון לשנה וחצי מאסר לאחר שהודה והורשע באונס במרמה, ערער הבוקר לבית המשפט העליון נגד עונש המאסר שנגזר עליו בבבית המשפט המחוזי בירושלים בשבוע שעבר. על פי הערעור שהוגש על ידי עו"ד ד"ר אלקנה לייסט מהסנגוריה הציבורית, בית משפט השלום החמיר עם קאשור הרבה מעבר לנדרש, "בית המשפט לא נתן את המשקל המספיק לעובדה המכריעה שבין פגישתם של המערער והמתלוננת ומסירת מצג השווא למתלוננת, לאקט המיני אותו ביצעו בהסכמה חלפו אך דקות ספורות. לאור פרק זמן קצר זה לא ניתן לייחס למצג השווא משקל משמעותי אמיתי מבחינת החלטתה של המתלוננת לקיום יחסי מין".

בתגובה לטענה זו אומרים בפרקליטת הם "הופתעו מהתכחשותה של הסנגוריה לטענת המרמה, ולבקשתה לזכות את הנאשם מעבירת האינוס במרמה. נדגיש כי הנאשם, שהיה מיוצג בבית המשפט המחוזי בידי הסנגוריה הציבורית, הודה בטענת המרמה והודה כי יחסי המין הושגו עקב מצג השווא שיצר. עתה, הפכה הסנגוריה הציבורית את עורה ובחרה להתכחש לעובדות אלה – עובדות שהיו כאמור הבסיס להסדר הטיעון אותו גיבשה עם הפרקליטות ועליו חתמה, לאחר שבכתב האישום המקורי הואשם המערער בעבירה של אונס כוחני".

מהפרקליטות נמסר שהעמדה החדשה של הסנגוריה, המנוגדת להסדר הטיעון, תמוהה. "משהגישו הצדדים את הסדר הטיעון לבית המשפט ומשהודה הנאשם בפני בית המשפט בכתב האישום המתוקן, לא נותר לבית המשפט אלא להרשיע את הנאשם על פי הודאתו".

נציג הסנגוריה, עו"ד לייסט, טוען בערעור כי קשה להאמין כי מי שקיים יחסי מין דקות ספורות לאחר המפגש הראשוני אכן רוצה בקשר משמעותי. עוד נטען בעירעור כי כתב האישום המתוקן שייחס לכאשור אונס במרמה, עומד בניגוד בולט לרעיון שעמד מאחורי המחוקק בבואו להגדיר סעיף זה. עוד נטען בערעור כי אין מקום כלל לגזור עליו עונש מאסר. בערעור גם נכתב כי השופטים לא התייחסו בצורה מספקת לעובדה שקאשור ישב תקופה מסוימת במעצר ובמעצר בית ושירות המבחן הציע לשלוח אותו לכל היותר לתקופת מאסר קצרה.

במקביל לערעור, פנה ח"כ איתן כבל (העבודה) במכתב חריג לפרופ' יעקב נאמן, שר המשפטים, בו הוא מוחה על הרשעתו של קאשור.כבל ביקש משר המשפטים להתערב ולהפוך את ההרשעה על פיה. בתגובה לדברים אלה שלחה פרקליטות המדינה מכתב לח"כ כבל בו נכתב כי "בלא כל קשר לערעור שהגיש הנאשם היום ושעליו תגיב המדינה בביהמ"ש, צר לנו על הסקת מסקנות וקביעת מסמרות, כאמור בפנייתך, על בסיס תמונת מצב חלקית בלבד".

בפרקליטות מסבירים לכבל כי "מדובר בהכרעת דין שניתנה בהסכמת הסנגוריה, לאחר שהנאשם הודה והורשע לפי הודאתו, בעבירה המיוחסת לו. כנגד הנאשם הוגש במקור כתב אישום המייחס לו עבירה של אינוס בכוח, בכך שכפה על המתלוננת יחסי מין ללא הסכמתה. מחומר החקירה ומהראיות שנשמעו בבית המשפט עלה, כי הנאשם פגש במתלוננת באקראי, ניהל עימה שיחה של כ-15 דקות, שבסיומה עלו השניים לקומת הגג של בניין סמוך, שם בעל הנאשם את המתלוננת. מיד לאחר מכן עזב את גג הבניין כשהוא מותיר אותה ערומה כביום היוולדה, משהועברה לבדיקה רפואית, אף נמצאו על גופה סימנים לחבלות גופניות קלות".

בהמשך מכתב התשובה כותב עו"ד יריב רגב, סגן בכיר לפרקליט המדינה, כי "מדובר בבחורה הנמצאת במצוקה אישית קשה – שלא יהיה נכון במכתבי זה להתייחס למאפיינים באישיותה אל מול החוויה הקשה אותה עברה – דבר שהקל על הנאשם לשכנע אותה כי הינו רווק המעוניין בקשר ממשי עימה. על כן, משהייתה מעוניינת אף היא בקשר כזה, השתכנעה לעלות עימו לגג הבניין אך לא הסכימה, לטענתה, לקיום יחסי המין".

לגבי ההסכמה על הסכם הטיעון כותב עו"ד רגב כי "במהלך שמיעת המשפט, ולאחר שהמתלוננת סיימה את עדותה, הוחלט בפרקליטות מחוז ירושלים, לאור קשיים ראיתיים, שלא זה המקום לפרטם, להגיע עם ההגנה להסדר טיעון לפיו יורשע הנאשם בעבירת אינוס במרמה. בכתב האישום המתוקן נקבע, בהסכמת הצדדים, כי הנאשם בעל את המתלוננת עקב מצג שווא שיצר בפניה בדבר היותו רווק יהודי, המבקש קשר ממשי עימה. מדובר בסעיף חיקוק מפורש, הקיים בחוק מימים ימימה, ואשר על פיו הורשעו נאשמים בעבר. ויוטעם כבר בשלב זה – המצג הכוזב הוא מכלול (רווק יהודי המבקש קשר ממשי עימה) – להבדיל מעיסוק רק ברכיב אחד ממנו (היותו יהודי), כפי שהניחו מבקרי פסק הדין.
בגזר הדין מדגיש בית המשפט הנכבד את מצג השווא שיצר הנאשם באשר להיותו רווק, כביכול, וכמעט שאין בו התייחסות למצג השווא בעניין השתייכותו הלאומית של הנאשם".

עו"ד רגב ממשיך ומסביר לכבל כי "את יכולת התנגדותה למעשיו פוגג הנאשם באמצעות מצג השווא אודות מצבו האישי - כרווק המעוניין בקשר רומנטי משמעותי. הנאשם ניצל, אפוא, את רצונה של המתלוננת בקשר רגשי עמוק, שאך בעטיו הסכימה לקיים עמו יחסי מין. סופו של האירוע – הותרתה של המתלוננת בגפה כשהיא עירומה על גג הבניין, מוכיח עד כמה ציני היה הנאשם בשקריו למתלוננת ועד כמה נכון היה להרשיעו בעבירה חלופית זו של אינוס במרמה".

בפרקליטות מביעים תמיהה לגבי פנייתו של ח"כ כבל ומציינים כי "תמוהה בעינינו טענתך כי "הסיבה היחידה בעטיה הגיע קאשור לידי העמדה לדין היא העובדה שהוא ערבי שפיתה יהודיה." וכי "ריח חריף של גזענות עולה מההחלטה לחקור ולהעמיד לדין...". זוהי מסקנה חמורה ופוגעת שאין כל בסיס להסקתה.
הנאשם, כאמור לעיל, הועמד לדין בגין עבירה של אינוס כוחני, ורק במהלך הדיון, ועל פי הסדר טיעון שבו חפץ הנאשם, שונה סעיף החיקוק לאינוס במרמה".