בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר הבוקר (שלישי) 10 שנות מאסר על צבי בן ארי הידוע גם כגרגורי לרנר, שהורשע על פי הודאתו בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, גניבה בידי מנהל, רישום כוזב במסמכי תאגיד והלבנת הון. שותפו, אריה סמולניאניצקי, נידון אף הוא הבוקר, לארבע שנות מאסר, לאחר שהודה במסגרת הסדר טיעון בסיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, סיוע לגניבה בידי מנהל והלבנת הון. לרנר נקנס גם ב-200 אלף שקלים, וחויב לפצות את קורבנותיו בסכומים נרחבים.
לרנר הורשע בכך שבין אוקטובר 2004 למרץ 2006 הציג עצמו כסוחר ובעל קשרים והתמחות בתחום הדלקים והסחר הבינלאומי. הוא הקים חברה בשם "רוסנפטגזאינווסט", ורשם אותה על שם אדם אחר. לאחר מכן השתמש בחברה כדי להונות כ-2,500 משקיעים, רובם יוצאי בית המועצות לשעבר, שהשקיעו כ-62 מיליון שקלים בחברה, אותם שלשל לרנר לכיסו.
התרמית המתוחכמת של לרנר כללה פתיחת סניפים של החברה ברחבי הארץ, גיוס עובדים והבטחה למשקיעים שכספם יניב ריבית גבוהה. בפועל, לא ביצע לרנר כל פעילות עסקית ממשית, וכל פעילות החברה הסתכמה בגיוס כספים במרמה.
ברח מהארץ עם כספי המשקיעים
לרנר נמלט מישראל בשנת 2006, למרות צו איסור יציאה מהארץ שהוטל עליו, וטס בטיסה פרטית לקפריסין, ומשם המשיך לפרגוואי, שם פגש את שותפו סמולניאניצקי. השניים נעצרו כעבור מספר ימים וגורשו לישראל. בחדרו של לרנר נמצאו כמיליון אירו וכן 118,800 דולרים. "בעת בריחת הנאשם מהארץ לא נותר מאומה מכספי המשקיעים בישראל", נכתב בגזר הדין.
"מדובר בהתנהלות ארוכת זמן שבוצעה על ידי בן ארי ושותפיו או שלוחיו או עובדיו או מי מטעמו, התנהלות שיטתית באמצעותה הוקמו אותן חברות קש, נשכרו אנשי יחסי ציבור ופרסומאים, נשכרו משרדים מפוארים, והכל על מנת להתניע את גלגליה של עשייה פיקטיבית של הונאה, זיוף ומרמה", כתב השופט חאלד כבוב בגזר הדין.
השופט כבוב הוסיף כי מרבית קורבנותיו של לרנר היו אנשים מבוגרים עולים ממדינות חבר העמים. "מדובר בקורבנות שמצויים בשולי החברה, שסבלו במדינת המוצא מיחס לא שוויוני ומרדיפה, ואיבדו את אמונם במוסדות המדינה שם. ככל הנראה הנאשם ניצל עובדה זו כאשר חלק מאותם קורבנות הם ניצולי שואה, כדי להציג את עצמו כמי שבא להגן עליהם ולעזור להם, וזאת אך ורק בתנאי שהם יפקידו את כל כספם בידו", כתב.
"הנאשם הוא פגע רע", הוסיף השופט, "מי שמסוגל לנצל באופן ציני מצוקתם של אחרים אוכלוסיה של עולים חדשים המצויים בשולי החברה (טרם נקלטו וטרם התערו בחברה), מי שמסוגל באופן ציני לנצל כספם של אנשים מבוגרים שנועדו לשמש להם בטחון בשנות זקנתם, ומי שמסוגל להטיח במדינה ובמוסדותיה רצון לרדוף אוכלוסיות אלה אל לו לצפות ליחס מתחשב מצד בית המשפט". הוא הוסיף שלרנר "הוא בגדר סכנה ממשית ומוחשית לציבור (ובעיקר לציבור העולים מחבר המדינות) שחוזר למעשיו וסורו פעם אחר פעם ומוכיח שאין כל מורא של הדין עליו, ובאופן שיטתי, חוזר פעם אחר פעם על מעשים דומים ועל כן, קיים אינטרס ציבורי להרחיקו מהחברה ומהציבור לפרק זמן ארוך, כדי למנוע ממנו להמשיך ולפגוע בקורבנותיו".