זה קורה פעם, פעמיים או שלוש בשנה, ולא בא טוב. מילואים אף פעם לא באים טוב, אבל כשהם בקיץ, בחופש הגדול, זו גזירה קשה עוד יותר. תמיד היתה לנו הרגשה פנימית שאתם יוצאים למילואים בעליצות, בחשק רב, ורק עושים לנו הצגה כמה קשה לכם להיפרד מהילדים ומהשגרה. עמוק בלב, תמיד ידענו שאתם לא ממש סובלים שם. שאלה אנחנו, הרעיות, שמשלמות את המחיר. זו היתה מין השערה מעורפלת, משהו ששמור לשיחות נשים. והנה, לפני ימים העז עמיתי דרור אידר להוציא את האמת מהקיטבג. מילואים זה כיף, כתב כאן במאמר מנומק. אני מניחה שכוונותיו היו טובות - לעודד ישראלים נוספים לשאת את האלונקה, לרענן את המותג העייף, אבל המאמר "מילואים בבקעה: חוויה ישראלית" היה פשוט תקיעת מסרגה בעינה של אישה שבעלה כבר 20 ומשהו יום שותה קפה בנגב. אני, למשל.
האישה ממשיכה בעיסוקיה
"איך במילואים?" אני שואלת אותו באחת משיחות הטלפון. משום מה, יש לו הרבה זמן לשיחות טלפון. "לא קל", הוא נאנח. אני נושכת שפתיים, מדמיינת אותו שוכב במארב, מזיע, צמא. אני חושבת עליו, במדים, אי שם בגבול ישראל?מצרים, ולפתע מצטמצמות תלאות הבית והופכות לנקודה קטנה ולא חשובה במרחב.
זה לא שאני רוצה להפחית מתרומתם של אנשי המילואים כמו שאני רוצה להעלות על נס את תרומתן של הנשים שנותרו מאחור. המילואימניקים לא אשמים שכיף להם במילואים, והם עושים את הדבר הנכון בשביל המדינה גם כשהם שותים קפה. אבל מאחורי כל מילואימניק שמפטרל בגבול הצפון, יש אישה שמחזיקה כל הלילה את התינוק הצורח על הידיים, וקמה למחרת לעבודה. מאחורי כל ירוק?מדים שמכין שקשוקה בבקעת הירדן, יש אישה מבועתת ששואלת את עצמה לעת ערב מה תעשה אם דווקא הלילה יבואו גנבים. ומאחורי כל חייל עטור זיפים שמסכל הברחות גמלים בערבה ומספיק לישון בצהריים(!), יש אמא לשלושה ילדים עצבניים, שחודש יולי מעבירם על דעתם והגעגוע לאבא מטריף את ימיהם, והיא צריכה להרגיע ולקלח, להאכיל ולחבק. לפעמים זו אישה עם שבעה ילדים קטנים, לפעמים זו אישה בהריון (על קשייו ותופעותיו), לפעמים זו אישה בודדה שמפחדת לישון לבד. לפעמים כל אלו יחד.
אציין בצער כי באותם ימי היעדרות נאלצת האישה להמשיך בכל עיסוקיה הקודמים, בלי הנחות: עבודה, ילדים, חופש גדול, בחילות הריון, שופינג.
המילואים הם מס הכרחי, אתם חייבים ללכת למילואים כי צה"ל זקוק לכם. מה שאנחנו מבקשות זה שתמשיכו להסתיר מאיתנו את הצד הנעים שלהם: אל תספרו לנו על החוויה הישראלית המגבשת שעברתם. צאו מהבית בגב שפוף, ענו לנו לטלפון בקול צרוד וסדוק, תגידו שאתם מתים מרעב כי במנות הקרב יש תולעים. האישה תודה לכם.