פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      רצח הילדים הבא הוא בלתי נמנע

      רצח שלושת ילדי משפחת בן דרור, ככל הנראה על ידי אביהם, הוא המשך לשורה של מעשי רצח בתוך המשפחה. עו"ד דיין-וולפנר המתמחה בתחום סבורה כי רגישות התיקים מקשה על ניבוי המעשים

      האם בתי המשפט לענייני משפחה יכולים למנוע מקרי רצח כמו אלו שהתרחשו הבוקר בנתניה? התשובה היא ככל הנראה לא. מאבקים על משמורת הילדים ועל הסדרי הראיה עימם הם מאבקים שכיחים מאוד, וקשים ביותר. המאבק על היקף הזמן שכל אחד מההורים ישהה עם ילדיו הוא מאבק קשה שתוצאתו תמיד היא פגיעה קשה בילדים.

      בדרך כלל, הקו המנחה את בתי המשפט ואת המערכת התומכת, קרי שירותי הרווחה, יחידת הסיוע, פסיכולוגים ופסיכיאטרים הממונים לצורך עריכת בדיקות מסוגלות וכשירות הורית הינו שהילדים זקוקים לשני ההורים. גם אם אחד ההורים הוא חולה נפש, עבריין או סוציופת, הוא עדיין זכאי לקשר עם ילדיו. ועל פי רוב, גם ילדו של אותו הורה זכאי לקשר עימו. גם אם האב חולה נפש, הוא עדיין אביו של אותו ילד. האם המערכת יכולה לאבחן את המקרים הספציפיים בהם מהווה אותו הורה סיכון לילדו? מדובר בניבוי קשה מאוד, שכן הנחת היסוד היא שהורה לא יפגע בילדו, והורה שנאבק על הקשר עם ילדיו, נתפס כהורה שאוהב אותם.

      במקרים הקשים, המאבק על הילדים הופך למאבק חולני. במאבק מעורבים רגשות קשים ומרים של אהבה, שנאה, צורך בשליטה, פגיעה קשה בדימוי עצמי, רצון לנקום, ובעיקר עיוורון מוחלט לטובת הילדים ולנזק שנגרם להם בעטיו. לא כל מאבק על הילדים מסתיים ברצח, אבל כל מאבק גורר בהכרח נזק ופגיעה לילדים.

      תחום קשה לניבוי

      עובדה היא שבמקרי רצח של ילדים שקרו תוך כדי הליכים משפטיים (הרצח היום בנתניה, אסף גולדרינג, הודיה קדם ומקרים נוספים), המערכת לא זיהתה את הסיכון מבעוד מועד. סביר גם להניח שאם האימהות זעקו את אותה סכנה, הן לא קיבלו מענה הולם לתחושותיהם, שכן הקו המוביל הוא שהן האב והן הילד זכאים לקשר תקין.

      במקרים בהם ניתן לאבחן בבירור שיש סכנה לילדים, נקבעים הסדרי ראיה ב"מרכז קשר" ותחת פיקוח עובדות סוציאליות, אך מדובר באחוז קטן מאד מהמקרים, ולא תמיד האבחון קולע. לעיתים גם ההגנה של פקידות הסעד אינה מספקת.

      כך היה במקרה של ארז טבעוני מחולון, שהגיע לבית ויצ"ו בתל אביב במטרה לפגוש את שני ילדיו ורצח אותם. הוא עשה זאת כשפקידת הסעד יצאה לדקות ספורות מהחדר, לאחר ששפך על ילדיו חומר דליק והצית אותם למוות. טבעוני נידון לשני מאסרי עולם. לאחר מכן הגישה רעייתו תביעה על סך מיליון שקלים נגד הרשויות. פרקליטיה טענו כי התרשלות הגורמים המעורבים גרמו לרציחתם של הילדים, עידן בן ה-4 ואביטל בת השנתיים.

      במקרי סכנה אחרים, נשלחים האם והילדים למקלטים לנשים מוכות שם הם שוהים בתנאים קשים עד יעבור זעם. אולם גם אלו מקרים בודדים וקשים, ועל כל מקום פנוי במקלטים כאלו קיימים מקרי סיכון רבים שאין עבורם פיתרון. המערכת מוצפת במקרים של מאבק על הילדים, ונראה כי ללא איבחון פסיכאטרי ספציפי של ההורים המעורבים במאבקי המשמורת, קשה יהיה לנבא את הסיכון ולתת לאותם ילדים אומללים הגנה מראש.

      עו"ד דיין-וולפנר עוסקת בתחום דיני משפחה