זו תהיה גוזמה לומר שאפשר לחלק את חייה של ירושלים המודרנית לאלה של עד "חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל" ולאלה שאחרי חוק זה, שנחקק לפני 30 שנים בדיוק. ימים מעטים לאחר שנכבשה העיר במלחמת ששת הימים החליטה ממשלת ישראל להחיל על כולה את החוק והמשפט הישראלי. ירושלים העתיקה וירושלים המזרחית ועוד 28 כפרים סופחו לירושלים, ומי שעשה זאת לא העלה על דעתו במה הוא מסבך את ישראל, וכיצד הוא מקדש ומספח אזורים שמעולם לא היו חלק מירושלים, ואשר ויתור עליהם יהפוך, ברוב הימים, לקשה במיוחד, לאחר שאנו עצמנו הודענו לעולם כי הם חלק בלתי נפרד מירושלים, בירתנו הנצחית, ואיזה עם נפרד מבירתו? כמה פתטי היה לראות את ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, עומד על דוכן הכנסת ומסביר מדוע מחנות הפליטים שועפט וקלנדיה אינם חלק אמיתי מירושלים הרלוונטית לעם ישראל.
כמו כמה עניינים אחרים שבהם ישראל קבעה לעצמה מסגרת משפטית משלה ובית המשפט העליון החרה?החזיק אחר הפוליטיקאים, כך גם במקרה סיפוח ירושלים המזרחית, ושילוש שטחה של ירושלים הישראלית. המשכנו לחיות את חיינו: מדינות העולם לא הכירו בסיפוח, אבל אנחנו הכרנו בו, והאמנו, לא בלי צדק ועל פי ניסיון העבר, כי ככל שיחלוף הזמן ואנחנו נקבע עובדות בשטח, יכיר בכך גם העולם.
העיר ננטשת
החוק לא שינה דבר. הסיפוח כבר התקיים לפניו, ירושלים הוכרזה בירתנו כבר בראשית 1949, הגבולות המוניציפליים והריבוניים לא שונו, וגם הקביעה שלפיה "המקומות הקדושים יהיו שמורים מפני חילול וכל פגיעה אחרת" לא שינתה דבר - חילול מקומות קדושים היה עבירה פלילית חמורה לפני חקיקת החוק ולאחריה. כדי להחליט על כך שלעיריית ירושלים יינתן מענק כספי שנתי לא היה שום צורך בחוק, וגם לא כדי לומר שלירושלים יינתנו עדיפויות מיוחדות בפעילויות של רשויות המדינה.
הרוב שתמך בחוק בכנסת היה גדול. גאולה כהן שמחה והעולם זעם. גם כשהעולם משלים עם פעילויות שאינן עולות בקנה אחד עם החוק הבינלאומי, הוא שמח כשישראל עושה אותן בשקט.
30 שנה לאחר הצהלה שליוותה את חוק ירושלים, בירת ישראל היא העיר הענייה בארץ, ומעט מפעלים כלכליים מוכנים לנטוש את תל אביב לטובתה. חילונים אנשי המעמד הבינוני נוטשים את העיר יום יום. כשאני מדבר איתם, הם מעידים על עצמם שניסו לדחות את הנטישה ככל שיכלו, אך ילדיהם עזבו את העיר כבר מזמן, החרדים מוציאים אותם מדעתם, העליבות של העיר נמאסה עליהם, ולפני שנים מעטות בחרו בראש עיר חילוני המבעיר בעירות מיותרות בין יהודים לערבים. הנזק שנגרם לבירתנו בגלל הרצון לחזק אותה ולכבול את ידיהם של מקבלי ההחלטות הוא נזק כבד שאיש אינו יכול להתעלם ממנו. את ההכרעה על עתיד השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים נקבל כאשר יובא בפני הכנסת, ואולי בפני העם. ההכרעה תתקבל על רקע הנסיבות שיאפיינו את הזמן שבו יתרחש הדבר. ניסיונות הימין לטרפד מראש דבר שטרם קרה, הם פשוט בומרנג.