בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה בעניין קולת העונש שנגזר על השוטר שחר מזרחי בבית המשפט המחוזי בחיפה. מזרחי ירה במחמוד גנאים, שנחשד בפריצה למכונית, והרגו. בית המשפט המחוזי דחה את טענת השוטר, ולפיה פעל מתוך הגנה עצמית, וגזר עליו 15 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי למשך שנתיים. אלא שעתה בית המשפט העליון החמיר בעונשו וגזר עליו 30 חודשי מאסר בפועל. חשוב לציין כי סעיף 298 לחוק העונשין קובע עונש מקסימלי של 20 שנה למי שגורם במעשה אסור למותו של אדם.
פסק דינו של בית המשפט העליון עוסק בסוגיה קשה, לעיתים מתסכלת, בדבר "מטריית ההגנה" שהמדינה, באמצעות החוק, אמורה להעניק למי שפועלים מטעמה כדי לממש את זכותם הדמוקרטית הבסיסית של האזרחים, קרי הביטחון האישי. הסוגיה עולה בהקשר לחסינותם של חיילי צה"ל בנוגע לפעולות שביצעו אגב מילוי תפקידם (כמו, למשל, בעת מבצע עופרת יצוקה) וכן למעשיהם של שוטרים הפוגעים בחשודים תוך כדי ניסיון למנוע מהם ביצוע של עבירות פליליות.
נטיית הלב נמשכת לטעון כי חייל ושוטר שאינם פועלים במזיד או מתוך כוונה רעה יזכו להגנה מפני העמדה לדין, שהרי הם מבצעים תפקיד שהוטל עליהם בשליחות הציבור. ההגנה, על פי נטיית הלב, תוענק גם במקרים גבוליים שבהם הפעילות מצויה בתחום האפור של חריגה ממידתיות ראויה של הפעלת כוח.
לא להקטין ראש
ההיגיון משכנע כי במדינה דמוקרטית יש לאנשי כוחות הביטחון מונופול ובלעדיות מלאה על הפעלת כוח. אזרחי המדינה מסרו את זכותם לעשיית דין עצמית לצבא ולמשטרה. כל אזרח המפעיל כוח כלפי זולתו בלי צידוק חוקי, תישלל חירותו. דווקא משום המונופול שהוענק לאנשי הביטחון, מוטל עליהם לנקוט זהירות ואחריות מרביות בשעה שהם מבצעים את תפקידם. שימוש לא ראוי בסמכויות שהוענקו להם הוא מעילה באמון הציבור. מכאן שהפעלת הכוח צריכה להתבצע באופן מידתי ומאוזן, בייחוד כאשר תוצאת הפעלת הכוח היא נטילת חיים. למותר לציין כי הזכות לחיים מסורה גם לעבריינים ובוודאי לחשודים.
שוטר הפועל מתוך הגנה עצמית, ולאור כללים ידועים וקבועים של פתיחה באש, מקבל הגנה חוקית מלאה מפני פעולות שעשה במילוי תפקידו. בית המשפט המחוזי בחיפה שמע את הנאשם ואת העדים, והגיע למסקנה שלא התקיימו בנסיבות המקרה התנאים למתן ההגנה החוקית. עם קביעותיו העובדתיות של בית המשפט, שלא נסתרו בערכאת ערעור, לא ניתן להתווכח. כזו היא שיטת המשפט שלנו, וטוב שכך. בטוחני שאילו היה ספק באשר למהות פעולותיו של השוטר, הספק היה פועל לטובתו.
אבל, מכל מקום, האיזון בין נטיית הלב לבין ההיגיון מצוי ברמת הענישה. חשוב מאוד שבתי המשפט ידגישו כי גם שוטרים אמורים לפעול על פי חוק, שהרי מי שאמור ליישם את החוק צריך להיות הראשון שפועל על פיו. אשר על כן, ההרשעה משיגה את המטרה החינוכית הבסיסית.
עם זאת, יש מקרים שבהם חשוב לשמור על רמת ענישה קלה יחסית (עם כל הצער על החודשים שבהם השוטר יצטרך להיות מאחורי סורג ובריח), שתבטא את רצונו של ביה"מ ששוטרים, בתנאי לחץ ומתח קשים, יזכו למידת הרחמים הראויה כמי שעומדים בחזית המאבק בפשיעה המתגברת כשליחי הציבור כולו.
אני מציע למפקדי המשטרה לקרוא בעיון וללמוד את פסקי הדין, ולחזור ולשנן לשוטרים הכפופים להם את הכללים שעל פיהם הם אמורים להפעיל כוח. לשוטרים אני מציע לא להקטין ראש, מתוך ידיעה כי מערכות החוק והמשפט יעמדו לצידם בכל מקרה שבו יפעילו כוח כדין.