הבונדסטאג הגרמני אימץ לאחרונה החלטה המגנה את ישראל על פעולתה נגד המשט לעזה ועל עצם הסגר על הרצועה. ההחלטה נתקבלה פה אחד ועל דעת כל המפלגות. בשום פרלמנט אירופי אחר, אגב, לא הועלתה יוזמה דומה. וולפגנג גהרקה, הדובר לענייני חוץ של מפלגת השמאל האופוזיציונית, הידוע בקשריו הקרובים עם חמאס וחיזבאללה, הצהיר אחר כך שההצבעה היא "סימן לשינוי יסודי ביחסה של גרמניה לישראל". אילו היה מדובר רק במפלגה הזו, שהיא יוצאת חלציה של המפלגה הסטליניסטית המזרח?גרמנית, ניחא. אך העובדה שגם חברים בולטים במפלגות המרכיבות את הקואליציה הנוכחית של מרקל וכן צירים מהמפלגה הסוציאל?דמוקרטית חברו ליוזמה, מעוררת ספקות לגבי השאלה אם "גרמניה האחרת" אכן כה אחרת.
מאז ימי קונרד אדנאואר, הקנצלר הגרמני הראשון שלאחר המלחמה, כל מנהיגי גרמניה הכירו בעוצמת הפשע האיום שעמם עולל לעם היהודי, והבינו שזה מחייב את גרמניה, ויחייב אותה לעולמי עד, ליטול על עצמה אחריות מוסרית ומעשית לקיומה ולביטחונה של ישראל. ציניקנים יאמרו שזה גם סייע לגרמנים להתקבל מחדש למשפחת עמי התרבות, ויש בכך יותר מקורטוב של אמת. אך בכל זאת אין להטיל דופי בכנות הכוונות כלפי ישראל. לפחות עד עכשיו.
לאחרונה נשמעו כמה התבטאויות מדאיגות, כמו אלה של הפוליטיקאי השמאלני שאמר כי מעתה והלאה תוכל גם גרמניה להצטרף ללא נקיפות מצפון לגל האנטי?ישראלי ששוטף חלקים מאירופה. בכלל, כדי להיות אנטישמי לא צריך להיות נאצי או ניאו?נאצי - קל ואלגנטי יותר להיחשב ליברלי נאור ולטעון שאינך אנטישמי, אלא "רק" אנטי?ישראלי.
תופעות חריגות
עד עכשיו האמנו, והאמין גם העולם הנאור, שתופעות אנטישמיות בגרמניה הן חריגות, אולם ההחלטה המבישה של הבונדסטאג מצביעה על מגמה מדאיגה. בשנים האחרונות מופקים בגרמניה סרטים ונכתבים ספרים, שטוענים שקורבנותיו הראשיים של היטלר היו הגרמנים עצמם. ואם הגרמנים הם הקורבנות, משמע שאל לאחרים, כולל היהודים, לבוא רק אליהם בתביעות. האמת ההיסטורית מחייבת להודות כי במלחמת העולם השנייה נהרגו מיליוני גרמנים, מאות אלפים איבדו את בתיהם וסבלו מהברוטאליות של הצבא הרוסי.
כפי שהסביר בזמנו הסופר הגרמני תומס מן לסופר אמריקני צעיר, שקבל על ההרס שצבאות הברית גרמו לגרמנים - זה היה הכרחי כדי לשים קץ למשטר הנאצי. אפשר אולי להתווכח על פרט זה או אחר בספרו של דניאל גולדהגן, "תליינים מרצון בשירות היטלר", שמוכיח שכמעט כל העם הגרמני שיתף בצורה זו או אחרת פעולה עם מכונת הרצח הנאצית, אך גם מי שסבור שאין אשמה קולקטיבית - לא יוכל לטעון לחפות קולקטיבית של העם הגרמני.
קשה להשתחרר מהרושם שלפחות חלק מצירי הבונדסטאג שהצביעו בעד ההצעה האנטי?ישראלית עשו זאת גם משיקולים אלקטורליים, שהרי מספר בעלי זכות הבחירה ממוצא טורקי בגרמניה אינו זניח. ייאמר לזכות הממשלה כי אולי כדי לחפות על ההחלטה בבונדסטאג היא מיהרה להוציא את הסניף המקומי של הארגון הטורקי שהוביל את המשט אל מחוץ לחוק - אך יידרש מהגרמנים וממנהיגיהם יותר כדי להוכיח לעולם ולעם היהודי שלקחי העבר לא נשכחו, ושגרמניה היא אכן אחרת.