שנאה - הספורט הלאומי שלנו

המקורות מספרים לנו שבית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם. אבל מה זה אומר שנאת חינם? זה רומז שיש גם שנאה שהיא לא חינם - שנאה שהיא לגיטימית, תחושה של תיעוב שמעורר בנו חוסר צדק כלשהו. שנאת-לא-חינם, היא מבורכת. אפילו הפרסומת של מנועי הדיזל של טויוטה נותנת לנו צידוק: "Hate something, change something, make something better" (בתרגום חופשי: שנא משהו, שנה משהו, שפר משהו).

שנאת חינם, לפי ההבנה הזו, היא אותה שנאה שלא מתעוררת בשל עוולה או אי צדק קיצוניים. היא גם לא מיועדת לשינוי או שיפור מצב קיים. היא שנאה שמתעוררת מצרות עין, קנאה ורוע לב. היא שנאה שלא מתקנת אלא שוברת עוד יותר. מלבה את התסכול, את הכאב, כמו אבן שנזרקת למים ומרחיבה מעגלים גדולים יותר.

התקשורת, "כלבת השמירה של הדמוקרטיה", היא בעלת מנדט לצעוק אל מול עוול חברתי ולעודד תיקון ולכן היא כביכול יכולה "לשנוא בצדק". אבל כשמביטים בכותרות, בפרשנויות, בהתבטאויות של אנשי תקשורת בכירים וגם בטוקבקים ובתגובות, קשה שלא להיתקל באוקיינוס שחור של שנאה. שנאת חינם. נדמה שמה שפעם נתפס כחטא אלוהי או מוסרי, הפך לספורט הלאומי שלנו.

אל תבינו אותי לא נכון – אני חושבת שההשפעות של המהפכה הדיגיטלית מבורכות. היא אפשרה למיליונים לעשות את מה שפעם היה פריבילגיה של קומץ בלבד. היא הביאה את הכוח להמונים. עכשיו כל אחד יכול לכתוב מה שהוא רוצה ולזכות בבמה של מיליארדים. עכשיו שתי בחורות מרמלה יכולות להעלות ליו טיוב קליפ שלהן ולקבל מיליוני צפיות ותגובות מהעולם כולו. עכשיו צרכנים ובוחרים יכולים לפגוע קשות או לעזור מאוד למותגים ולפוליטיקאים.

אבל הכוח הזה צריך לבוא עם מידה מינימלית של אחריות. מצחיק שלא פעם אותם טוקבקיסטים שכביכול מגיבים ממקום של תדהמה וביקורת, כותבים את המלל הכי ארסי ומיותר. וכך, כשמביטים בטוקבקים שלנו, מוצאים בעיקר רוע לשם רוע, פגיעה לשם פגיעה. הערות מכאיבות, מעליבות, בזויות, תקיפות אישיות. ממש פסיכותרפיה לזעם הלאומי.

השנאה הזאת רק מעמיקה אחיזתה בנו כחברה ומשתלטת על השיח הציבורי. ציניות, רוע ובוז משוועים לעוד כמותם ומוחקים כל שמץ של הערכה ופרגון. אומרים שבית המקדש יבנה רק אחרי ששנאת החינם שהחריבה אותו תיעלם. רק ברגע שנדע ונשכיל להביע אהבת חינם אמיתית.

אני קוראת לכולנו לנצל את ט' באב כדי לנסות ולפזר כמה שיותר טוב, כמה שיותר אהבת חינם. זה לא משנה אם זה מתבטא בלעשות הרבה 'לייק' לתמונות של חברים שלכם בפייסבוק, להחליט שיום אחד מגיבים רק לכתבות ומאמרים שיש לכם משהו טוב להגיד עליהם, תורמים עוד אקסטרה שקל לקבצן ברחוב ובכלל, מנסים לפזר כמה שיותר אהבה ביום הזה, שמסמל יותר מתמיד את הקרע הלאומי האיום הזה, שמקורו בשנאת חינם.