"זוהי הקואליציה הכי יציבה שקיימת", הצהיר השר אביגדור ליברמן, יו"ר מפלגת ישראל ביתנו, במסיבת עיתונאים אתמול בכנסת. בכך הוציא ליברמן, שר החוץ, את האוויר מאחד הבלונים הגדולים שנוצרו ונופחו בתולדות הפרשנות הפוליטית בעיתונות הישראלית.
מי לא בישר על "משבר" בימים האחרונים? ולא רק, אלא גם - "משבר אמיתי". האם מותר לי, אמנם כאחד מכותבי מאמרי הדעה בעיתון זה, להחמיא על האיפוק ועל הענייניות של עיתון זה, שלא נתפס לכותרות צעקניות, דרמטיות?
אבל כמעט כל האחרים לא הרפו - הנה, או?טו?טו ליברמן פורש. והנה, הופ, קדימה, עם ציפי לבני וחבריה, תופסים את מקומותיהם של שרי ישראל ביתנו ליד שולחן הממשלה.
אולי המחזה הזה, המציאות הזו, עוד יגיעו, ואולי ליברמן וסיעתו אכן יפרשו בעתיד כלשהו מממשלת בנימין נתניהו. אבל האמת היא שכרגע אין לדעת. כל היתר הן ספקולציות לא מבוססות. הדבר בכלל תלוי בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה בשאלה אם להגיש כתב אישום נגד השר ליברמן.
אבל היום אפשר לפחות להצביע על עובדה אחת: ליברמן מצליח לתעתע בכמה פרשנים פוליטיים ובכמה עורכי חדשות אשר מנפחים מציאות שכל האוויר מן הבלון שלה יצא באחת, בתרועה רמה, במסיבת העיתונאים שכינס השר ליברמן.
מצליח לתעתע בפרשנים
מילא הטעות בהבחנות הפוליטיות. למרבה הצער, הדברים נאמרו באולפנים ונכתבו במאמרי פרשנות בביטחון של "אני יודע הכל", בבחינת "אמתיק סוד עימכם", קוראיי ומאזיניי.
ובכן, איש מן הפרשנים, כמדומה, איננו "מבין" או "קורא" כהלכה את הלוך המחשבה של ליברמן. אפשר להסכים או לחלוק על המדיניות שלו; אפשר להסכים או לא להסכים עם כהונת ליברמן כשר החוץ; אבל אי אפשר, כמדומה, שלא לקבוע כי הוא אחד הפוליטיקאים המתוחכמים ביותר הפועלים בזירה. ליברמן "אפילו" עולה בתחכומו על כמה וכמה מן הפרשנים, ובוודאי על כמה ממעצבי הכותרות בעיתונות המודפסת בישראל. כן, עד כדי כך.
וחבל שכך הוכח בימים האחרונים עקב המחלוקת על תקציב המדינה, בין האוצר לבין שרי ישראל ביתנו. חבל מאוד שכל התחזיות השחורות על הפרישה הצפויה ועל המשבר האמיתי המתרקם הוצגו כפי שהוצגו.
יש להבין: הקוראים שלנו, המאזינים שלנו, הצופים שלנו, אולי לא כולם, אבל חלקם הגדול, בוודאי שרויים במידה מסוימת של מתח ו"עצבים" בחום של חודש יוני שחלף, אשר, לדברי מומחי האקלים של ארה"ב, היה החודש החם ביותר בהיסטוריה של חיזוי מזג האוויר. והמשכו, כידוע, של חודש יוני החם, הוא חודש יולי הנוכחי, החם לא פחות ממנו. אז למה למתוח עוד יותר את עצביו של ציבור לקוחות התקשורת תוך כדי זעקות השבר "זאב! זאב!", כלומר "משבר! משבר!". מה עלולה להיות התוצאה של ניפוח הכותרות על "המשבר" שלא היה, או שרק נדחה? התוצאה עלולה להיות פיחות נוסף באמון שנותן הציבור בתקשורת ככלל, גם אם יש בה יוצאים מן הכלל.
מדוע כל כך חבל?
הרי כאשר המשבר יהיה משבר של ממש, ולא רק "כותרת", ולא רק שיחות?פרשנות מתמשכות (שנתגלו כאוויר חם ברובן), לא יימצא מי שיאמין כי אכן הקואליציה עומדת לפני משבר של ממש.
אפשר להבין את יצירת הדרמה: היא טובה לרייטינג, אולי היא גם "מוכרת", והיא בוודאי מושכת תשומת לב. אבל לטווח הארוך, במיוחד במצבה של העיתונות והיחס המתנכר כלפיה, היא גורמת נזק אדיר לאמינותה של הפרשנות העיתונאית המלומדת, היודעת באמת, אפילו הפרשנות החכמה. כי יש רגעים בחייה של התקשורת אשר בהם ראוי להיצמד לאל"ף?בי"ת של העיתונות: לשון העובדות. לשון הדיווח המאופק, בבחינת "מי אמר למי" או "מה קרה, בעצם?"
כלומר, לשוב אל לשון הדיווח ולהצניע את לשון הנבואה והתחזית. בהתמודדות הנצחית בין ליברמן לבין צבא הפרשנים, ניצח הפעם הפוליטיקאי - ובגדול. זוהי מציאות תקשורתית החוזרת ונשנית אצלנו, והפעם היא התרסקה אל פני קרקע המציאות.