ביום ראשון תועלה בפני הממשלה הצעת חוק בדבר מאגר מידע פרטי על תלמידים בישראל, חוק שעורר דיון ציבורי בעיקר על המשמעות של יצירת מאגרי מידע מזוהים על התלמידים, תרומתם והסכנות שבהם. במאזן היתרונות והחסרונות האפשריים יש חשיבות רבה לתמיכה במהלך המוצע על ידי משרד החינוך.
בשנים האחרונות אנו עדים למאמצים רבים לבסס את מדיניות משרדי הממשלה ואת ההחלטות המתקבלות על ידי קברניטיה על ראיות מוצקות, ולא להסתפק באינטואיציה ובידע הקלוט ממקורות לא מבוססים, כמו דיווחי עיתונות. מאמצים אלו מתקיימים במערכות רבות ושונות כגון רפואה, רווחה וחינוך. אחד המכשולים המרכזיים המאיים על ניסיונות אלו הוא מחסור בבסיסי מידע אמינים המתקיימים לאורך זמן. חסרונם פוגע בצורה משמעותית ביכולת לזהות דפוסים של צרכים של לקוחות, לזהות שינויים לאורך זמן ותוצאות של התערבויות חברתיות שונות. אחד התחומים שבהם חסר זה בולט במיוחד בארץ היא מערכת הרווחה. המחסור בנתונים שיטתיים ואמינים מעיב במשך שנים על היכולת להעריך נכונה השפעות של התערבויות חברתיות, ולקדם תכנון של שירותים, על בסיס מוצק של נתונים. עם זאת, בשנים האחרונות נעשה מאמץ מרשים לקדם את השימוש בנתונים לצורכי קבלת החלטות בתחומי השירותים החברתיים ברמות השונות. זאת, מתוך הכרה ברורה בחוסר האחריות שיש בקבלת החלטות מכריעות בחיי אנשים רבים, על סמך מידע חלקי ולא שיטתי.
בתחום החינוך, מדינת ישראל מתקדמת בתהליכי איסוף מידע שיטתי בהיבטים רבים של חיי התלמידים. היא אוספת היום מידע חיוני על מאפייני תלמידים, ההישגים שלהם, תפיסותיהם את אקלים בית הספר שלהם, דפוסי נוכחות ונשירה, ותחושת השייכות שלהם לבית הספר. זהו מידע שלא יסולא בפז לצורכי עיצוב מדיניות המבוססת על הבנה מעמיקה של אוכלוסיית התלמידים ובתי הספר. בזכות מידע זה אפשר לאתר קבוצות של תלמידים שלהם צרכים מיוחדים, הצטברות של קשיים בתחומי החיים השונים, וקבוצות אוכלוסיה, שלהן דפוסים מסוימים המחייבים מתן מענים ממוקדים.
בסקנדינביה זה עובד מצוין
אחד המאפיינים הידועים של מערכות מורכבות, כמו מערכת החינוך, היא העובדה שחלקים שונים בה נוגעים באותו התלמיד, אך בנקודות שונות. וכך, יש מערכת המתעדת הישגים, אחרת מתעדת מאפיינים וצרכים חברתיים, אחרות מתעדות קשיים רגשיים, דפוסי נשירה ונוכחות, ואף קורבנות לאלימות. כל זאת, כשלכולם ברור שהמדובר באותו התלמיד, וכל המידע הזה רלבנטי להבנת מצבו של תלמיד זה, וכל חלוקה היא חלוקה מטעמים ארגוניים-ביורוקרטיים ולאו דווקא ענייניים.
יתרה מזו, מערכות אלו בנויות בדרכים המקשות לייצר מרכז משאבים ומידע על התלמיד לאורך זמן. משמע, המידע שידוע על תלמיד בכיתה ב' בעת מבחן ההישגים הראשון, קשה מאוד להצלבה עם המידע שנתון על אותו התלמיד בעת שהוא מתמודד עם פוטנציאל לנשירה בחטיבת הביניים.
לכן, חיוני בעיני לאפשר למערכת לאגם ולהצליב מידע מכל התחומים, במטרה לקדם את האפשרות לראות את התלמיד כמכלול, לאורך חייו במערכת החינוך. זאת ניתן לעשות בדרך יעילה ומדויקת על ידי הצלבת קוד מזהה של התלמיד בבסיסי הנתונים השונים. כך נעשים הדברים במדינות סקנדינביות שונות, והלמידה המתאפשרת בזכות אפשרות זו מעשירה את תהליכי הלמידה וקבלת ההחלטות שם.
להגן על הפרטיות, להיזהר עם המידע
חשוב להבהיר, שאיני ממליץ על יצירת 'קובץ-על' המאגד בתוכו את כל המידע המזוהה הידוע על תלמיד בכל תחומי החיים והנשמר לאורך זמן. אני חושב שיצירת קובץ כזה אינה פרקטית, אינה יעילה לשם השגת מטרות המערכת, ואף מגבירה את הסכנה לשימוש לא נאות במידע. אני ממליץ על שמירת מאגרי המידע המזוהים בתחומים השונים בנפרד, אך לאפשר חיבורים ביניהם לפי הצורך באמצעות הקוד המזהה. לאחר שהחיבור נוצר, יש למחוק את הקוד המאפשר זיהוי אישי. בדרך זו, היכולת לחבר נתונים קיימת וניתנת רק בידי גורם אחראי אחד הנמצא בפיקוח, ומשנעשה חיבור זה, הקובץ הופך להיות לא מזוהה וכך הפוטנציאל לשימוש לא ראוי, קטן בצורה משמעותית.
כמובן, שיש חשיבות עליונה לשימוש נכון וראוי במאגרי נתונים אלו, ויש להגן בכל ההגנות המקובלות על פרטיות התלמיד ולהבטיח כי המידע המזוהה אינו נמסר לאף גורם מחוץ למערכת. כמו כן, מן הראוי שכל גוף שיש בידו אפשרויות רבות עוצמה כאלה יהיה שקוף בתהליכים שהוא מבצע ויהיה תחת פיקוח ציבורי נאות. מעבודתי מול הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה התרשמתי עמוקות הן מההקפדה המלאה על השימוש האתי בנתונים, והן מהאפשרויות העצומות הגלומות במאגרי המידע לשם יצירת תשתית מידע וידע החיוניים לקבלת החלטות מיטביות. התנהלות זו מהווה בעיני דגם מוצלח של איסוף מידע ושמירתו. דגם כזה ראוי לאמץ ולהכליל על תשתית המידע הנבנית כיום במערכת החינוך.
לדעתי ולדעת רבים מעמיתיי בחו"ל, תשתיות המידע שנבנות בארץ כיום במערכת החינוך הן מעולות ועומדות בתחרות מול מקומות הנחשבים מובילים בעולם, כמו מדינות סקנדינביה. לעומת זאת, מעבודתי למשל מול עמיתיי בצרפת, אני רואה כמה המערכת שם, המקשה על איסוף מידע והצלבתו, גורמת לקשיים רבים מאוד בהתמודדות עם סוגיות המטרידות אותם, כמו מניעת אלימות במערכת החינוך וטיוב ההישגים בבתי ספר, שלהם מאפיינים חברתיים מסוימים. לאור מפגשים אלו, אני מתחזק בדעתי שיש לחפש דרכים לחזק את תשתיות המידע במערכת החינוך, לאפשר הצלבות וחיבורים בין תחומים ולאורך זמן, כדי לקדם את היכולת לבסס את הפרקטיקה והמדיניות בתחום החינוך על בסיס נתונים אמינים ושיטתיים לאורך זמן.
בנוסף לתרומה של נתונים אלו לתהליכי עיצוב המדיניות והפעלתה, מן הראוי להעלות עוד שתי נקודות חשובות. ראשית, הוועדה לרענון האינדיקטורים בחינוך שמונתה על ידי האקדמיה למדעים, הדגישה בדוח שהגישה לאחרונה את החשיבות באיסוף אינדיקטורים מתחומים שונים והצלבתם לצרכי למידה של המערכת. כמו כן, יש להדגיש את החשיבות של מידע זה לצורכי מחקר בסיסי ויישומי, שמטרתו לקדם את פיתוח התיאוריה והמעשה בתחום החינוך. מידע עשיר ומפורט, המוגן בצורה ראויה, הוא בסיס איתן למחקר שיאפשר לחוקרים לתרום לא רק לידע בארץ אלא גם לידע העולמי. מן הראוי לכן, שבסיס הנתונים שנוצר במערכת החינוך יהיה פתוח למחקר אובייקטיבי ומדעי, תוך הקפדה מלאה על הפרטיות של תלמידים, מורים ובתי ספר.
הכותב הוא חוקר בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן ובמכון חרוב. הוא עוסק במחקר ברווחת הילד, בין היתר בשיתוף פעולה עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הראמ"ה ומשרד הרווחה והשירותים החברתיים.