המלכודת של השב"כ

שעות ארוכות דנה אמש צמרת השב"כ בראיונות עיתונאיים שהעניק חיים פרלמן, החשוד ברצח שלושה פלסטינים לפני תריסר שנים.

הדעת נותנת כי פנה לתקשורת האלקטרונית מפני שחש כי החבל מתהדק סביב צווארו, ומישהו יעץ לו כי לפני מעצרו ימסור את גרסתו לציבור. זו גרסה מבולבלת. לדבריו, קיבל כספים מהשב"כ והיה מוכן להודות בחצי פה כי יש לו מידע רב באשר לרצח אוסמה נטשה וחיירי עליכם ב?1998. אך עתה העתיק את טיעונו למקום אחר - שאין לו מידע מי הרוצח, וזה לא הוא עצמו.

לא מן הנמנע כי בשלב זה או אחר אדם כמותו - "בדוקאי" בלשון המקצועית - עמד בקשר מקצועי עם השב"כ. אך לא סביר כי היה מצב כזה בחודשים האחרונים, שבהם נאסף במשולש שב"כ?משטרה?פרקליטות מידע הקושר אותו לרצח הישן.

דבריו נראים הזויים מעט, אבל אפילו הם נכונים, ואפילו סוכני השב"כ העמידו אותו במבחן בהציעם לו לחסל את ראאד סלאח - עדיין ליבת העניין אינה הפיתוי מטעם חוקריו אלא האפשרות שביצע שלושה מעשי רצח, לפחות.

התנהלות השב"כ מסעירה את הדמיון, אבל חשיבותה מעטה. כאשר אסר מנחם בגין על ראש השב"כ אברהם אחיטוב לפגוע בגופם של נחקרים נשאל: אם כן, כיצד לחלוץ מהם מידע. בגין השיב כי "תבונת החוקר", או "עורמת החוקר" היא אשר תעמוד לו. גישה תמימה אל מול רוצחים?נחקרים קשוחים.

אם כן, מה שמתאר פרלמן באשר להתנהלות השב"כ הוא אותה "תבונת חוקר" הפורס מלכודות מתחת לרגליו של החשוד. לגופו של עניין השאלה היא אם רצח, או אם לפחות - כדבריו - ידע מי עשה זאת. כל השאר הוא עניין לחקירה, ואולי גם לכתב אישום ולפסק דין.

הבעיה היא שהווייתם הרוחנית של הכהניסטים מייצרת לעיתים רוצחים. מדי כמה חודשים צץ נאשם נוסף ומתברר כי בישראל מתקיים תא טרור, שמיקומו האידיאולוגי ולעיתים גם הגיאוגרפי, ידוע לכולם.

אם אכן יתברר כי פרלמן הוא הרוצח - וזה מצריך הוכחה - כי אז תעלה מאליה השאלה מדוע עבריינים אלה נתפסים לאחר זמן כה רב? ומה שמעציב במיוחד הוא שהשב"כ מתקשה לגייס סוכנים יעילים בקהילות שמשמשות בית גידול לטרור היהודי, וחלק מרבניהם ממלאים פיהם מים.