"הענשת" הגברת זועבי על השתתפותה במשט תומכי החמאס לעזה בשלילת תקציב הקשר עם הבוחר וכיסוי נסיעות חינם באוטובוסים - היא מעשה איוולת. דווקא מי שרואה במעשיה אקט חמור ביותר, חייב להבין שקניסתה בשלילת הטבות נלוות כחברת כנסת, מגמדת את העבירה. על סיוע לאויב לא מענישים בביטול המנוי לעיתון יומי (זו עוד אחת מההטבות להן זוכה חבר כנסת).
בכל הדיון ההזוי והמפוספס בכנסת על שלילת זכויותיה של ח"כ חנין בגין השתתפותה במשט התורכי, נאמר משפט נכון אחד בלבד מפיו של יו"ר ועדת הכנסת יריב לוין, שאמר: "אין לך מקום בכנסת ישראל. אינך ראויה להחזיק בתעודת זהות ישראלית".
הסיפא של משפט זה היא מדויקת ומשקפת. חבר כנסת צריך להיות חופשי ללכת רחוק בהבעת השקפת עולמו, גם אם היא קיצונית. הוא מוגן יותר מאזרח רגיל באמצעות החסינות. גם אם ח"כ מבצע עבירה פלילית שהיא למען ובמסגרת תפקידו, אי אפשר להעמידו לדין. החסינות המהותית היא בלתי ניתנת להסרה וככה זה צריך להיות, למעט אם חבר הכנסת מבצע עבירה חמורה המוגדרת כמעשה פשע. זה מה שקרה עם חנין זועבי. השתתפותה במשט האמבוש החמאסי לחיילי צה"ל עולה עד כדי בגידה במדינה ע"פ סעיף 99 לחוק העונשין המדבר על סיוע לאוייב ועל פי סעיף 121 המדבר על מעשה שמכוון לפגיעה ביחסי החוץ של ישראל עם מדינה ידידותית.
הדיון על שלילת זכויות כענישה על עבירה של בגידה במדינה, הוא לא רק ביזיון לאינטליגנציה וזילות של בעיית הח"כים הערביים, אלא גם תורם להסחת הדעת הציבורית מהבעיה האמיתית. הבעיה היא שיריב לוין וחבריו מתמקדים בח"כים הערביים ויוצרים רושם שהם הבעיה, בעוד שבפועל הם הסימפטום . הח"כים הערבים מצטיירים כעשבים שוטים של הציבור הערבי שהסתננו לכנסת עקב תקלה מסתורית. הציבור הערבי הוא הרי נאמן למדינה, שר התקווה, מניף בגאון את הדגל הכחול לבן ומביט בנבחריו מתוך תסכול עמוק רווי בחוסר שביעות רצון, וכל כולו מייחל לבחירות הבאות שבהן יבוא עימם חשבון. אך ראה זה פלא, משום מה, משגר הציבור הערבי לכנסת פעם אחר פעם את אותם עשבים שוטים שיורקים לבאר ממנה נבחרו ומיצגים במקומה את תושבי עזה ורמאללה. אולי הגיע הזמן שנפקח את עיננו, נביט בתופעת הטבע הזו ונסיק מסקנות..
בורחים מהבעיה
חבר כנסת הוא שליח ציבור למען בוחריו, זה מה שטיבי, זחלקה, חנין זועבי וחבריהם. בניגוד למצג הכוזב של תהום הפעורה בין הבוחרים והנבחרים הערבים, חברי הכנסת הערבים הם תבנית נוף שולחיהם. אני מציע לכל קורא לשאול את עצמו האם כשמוחמד בארכה חוזר בערב לכיכר המרכזית של אום אל-פחם לאחר שהשתלח במדינה היהודית, בסמליה ומנהיגיה הצבאיים, הוא נתקל בהמון זועם שמיידה בו אבנים ומפגין נגד התבטאויותיו בעד תומכי החמאס, או שהוא נתקל בציבור שמריע לו , מקבלו בחום ואהבה ואומר לו מברוכ יא בארכה?
אסור לברוח מהבעיה דרך צמצומה המלאכותי לחברי הכנסת. אם חנין זועבי אינה ראויה להחזיק בתעודת זהות ישראלית, היות ונאמנותה נתונה לאויב, גם חלק ניכר מבוחריה אינם ראויים לכך. אם הבעיה שמשקפת התנהגותה של ח"כ זועבי, היא בעיה אמיתית, צריך לטפל בה טיפול שורש ולא למרוח עליה שכבת מייק-אפ. התעלמות מבעיית הבוחר הערבי שמבקש להיות אזרח חורץ גורלות במדינה שיחסו אליה כאל מדינת אויב הוא מתכון בטוח להחלפת עזמי בשארה בחנין זועבי, ובהחלפת חנין זועבי בחבר כנסת אחר בצלמה ודמותה.
במדינה שפויה חפצת חיים, חבר כנסת שעשה מעשה בגידה, צריך לעמוד לדין. עוד לפני כן יש מקום לשלילת אזרחותו באקט מנהלי של שר הפנים. מצער שעד היום לא קם שר פנים אחד בעל אומץ לב ציבורי שהשתמש בסמכות החוקית שהוקנתה לו.