בשעה שאנו מצפים לבואה של הספינה הלובית, התפרסמו שתי ידיעות מעניינות הנובעות מהדו"ח של גיורא איילנד. האחת מגלה כי הרמטכ"ל כתב לראש הממשלה שפעולה צבאית נגד המשט צריכה להיות מוצא אחרון, וכדי למנוע אותו צריך פעולה בין משרדית מתואמת. האחרת היתה כי שר הביטחון הבחין מראש בחולשת המודיעין, ובדיון אצלו קבע כי על המוסד ואמ"ן לשפר את המודיעין לקראת המבצע.
חשוב לקבוע כי שני הטיעונים לא רלוונטיים למסקנות הדו"ח של איילנד ואינם מורידים מאומה מאחריותם של שר הביטחון והרמטכ"ל.
הרמטכ"ל אחראי להפעלת הצבא, והוא מפקדו היחיד. הוא קיבל את דרגתו וזוכה לכבוד ולמשכורת רק משום שהוא אמור להגיע לפתרונות הצבאיים הכי טובים בכל עת שמדינת ישראל מחליטה לפתור בעיה על ידי הפעלת כוח צבאי. קביעה זאת נכונה בין שהחליטה המדינה על הפעלתו של הכוח כמוצא אחרון ובין שהעדיפה אותו על פני פתרונות אחרים.
קביעת החלופה בין הדרך הצבאית לדרך אחרת אינה מעניינו של הרמטכ"ל. הוא האחראי מהרגע שהדרג המדיני החליט כי הפתרון הצבאי מועדף. הדרג המדיני גם לא חייב להסביר לרמטכ"ל מדוע הוא מעדיף פתרון צבאי, אך טוב יעשה אם יבהיר זאת כדי שהרמטכ"ל יבין טוב יותר את המכלול שבו הוא פועל.
אולם מן הראוי שוועדת טירקל תדון, בעקבות מכתב הרמטכ"ל, בשתי שאלות אחרות. הראשונה - האם נכון שהרמטכ"ל ימליץ לממשלה על הדרכים האחרות גם כשיש אופציה צבאית או שעליו להתמקד רק באופציה הצבאית (דעתי היא שאין פגם במכתבו, ובלבד שלא יסיח אותו מחובתו להתכונן באופן המיטבי לאופציה הצבאית).
גמישות מודיעינית כמעט אינה קיימת
השנייה נעוצה בשאלה מה עשה הדרג המדיני מרגע שהיתה ברורה לו עמדת הרמטכ"ל, קרי אם נבדקו ולמה לא הועדפו אופציות אחרות. לא אתפלא אם הוועדה תגלה שלא היו אופציות אמיתיות שכאלה והצעת הרמטכ"ל היתה במידה מסוימת יותר משום הבעת תקווה מאשר בסיס לפעולה.
הפרסום על תחושת שר הביטחון באשר לאיכות המודיעין מוזר. הרי מדובר במי שאחראי על המערכת הצבאית. אמירתו לאגף המודיעין היא הוראה לביצוע ובאחריותו לוודא שדבריו הופכים לתוכנית עבודה. גם לגבי המוסד, על אף כפיפותו לראש הממשלה, אין השר דמות חסרת חשיבות, וחזקה עליו שהוא יודע כיצד לכפות את הוראתו על ראש המוסד. השאלה היא לא מה אמר השר בדיון אלא אם נעשה משהו בעקבות דבריו. מאחר שמדובר ביחסי הדרג המדיני עם גורמי קהילת המודיעין והצבא, מן הראוי שהדבר ייבחן בוועדת טירקל.
אבל הערת שר הביטחון מעלה את שאלת יכולתו של המערך המודיעיני להעביר מאמצים ממקום למקום. שר הביטחון היה ראש אמ"ן, והוא יודע שגמישות כזאת כמעט שאינה קיימת. הוא יודע שטורקיה לא היתה במוקד ההתעניינות המודיעינית, היחס אליה היה כאל מדינה ידידותית שאין אנו אוספים בה מודיעין וגם המחקר בהקשר אליה דן בשאלות מדיניות, ודאי שלא ברמת הרזולוציה הנדרשת למבצע מעין זה. הוא יודע שאם לא נבנתה יכולת מודיעינית שנים מראש - אין אפשרות לייצר אותה בחודשים. לבנות יכולת לגיוס סוכנים אורך שנים, והכנתה של יכולת שכזאת בתחום ההאזנה נמשכת חודשים ארוכים, לפחות. אמצעי האיסוף היחיד שאפשר להעבירו לזירה חדשה באופן מיידי היא לוויין הצילום, ואיני בטוח שזה היה המודיעין שהיה חסר לקברניטים או למבצעים. וגם אם היה נכון לבדוק מה קורה בספינה לפי פרסומים באינטרנט, איני בטוח שלכך כיוון ברק. ואם כן, מדוע לא דרש את החומר?
אין לחיות באשליות, מודיעין אינו בעל גמישות ורוב היכולות שלו מתבססות על תהליכים רב?שנתיים. לוויינים ואינטרנט אינם נותנים תשובה לרוב הבעיות, ולכן צריך להפנים כי אם נכון לשנות את העדיפויות המודיעיניות חייבים גם לקבוע על חשבון אילו יעדים אחרים, או שיש לקבל החלטה על תוספת אמצעים לשם כך ולדעת שבכל מקרה, פירות המודיעין ייקטפו בעוד הרבה זמן.