ביהמ"ש אינו חותמת גומי

עדות שקר אינה דבר של מה בכך. הרשעתו של צחי הנגבי בבית משפט השלום בירושלים בסעיף זה תלווה אותו לאורך כל חייו. הוא מבין זאת.

עתה נפתח שלב המאבק על הטלת הקלון. עורך הדין אליעד שרגא, שניהל את המאבק מטעם התנועה לאיכות השלטון, נסער מפסק הדין שזיכה את הנגבי בסעיפי האישום העיקריים. אתמול דרש בכתב מהפרקליטות לתבוע מבית המשפט להטיל עליו קלון. הודעת דובר משרד המשפטים משה כהן רמזה כי קלון, ואפילו ערעור על עצם הזיכוי, הם כתובת על הקיר במשרדי הפרקליטות.

רק שההרשעה אינה מנותקת משתי עובדות חשובות: הנגבי שיקר כדי לגונן על עצמו מפני שני האישומים שהיו העילה העיקרית להעמדתו לדין, ומשניהם הוא זוכה ברוב קולות. לפיכך יוצא, לטענת תומכיו, כי לא נעזר בשקר כדי להיחלץ מן העבירה שלא היתה כלל. הרכב השופטים שזיכה את הנאשם עשוי לקבל טיעון זה, אבל להותיר את החברה הישראלית במצב המביך כאילו שקר אינו נושא בחובו קלון.

לגופם של המינויים הפוליטיים אין ספק כי מעשיו של הנגבי היו פסולים ומקוממים, ובית המשפט זיכה אותו רק מפני שלהערכתו בעת התרחשותם לא נחשבו בחוק כעבירות פליליות. פרשת המים היא מסמך שחיבר בשנת 2004 היועץ המשפטי לממשלה מנחם (מני) מזוז. הנגבי קדם למסמך ואין ענישה בדיעבד, ואילו אהוד אולמרט חשוד שעסק במינויים פוליטיים לאחר ההנחיות של מזוז, וזה מה שעושה את ההבדל ביניהם. אלא שגם הכמות קובעת. 115 מינויים שיזם הנגבי הם חריג אפילו בעידן שבו השחיתות הפוליטית היתה מקובלת.

צחי גדל בנסיבות של בית לוהט, ש"הולכים עד הסוף", לטובתו ולחובתו. הוא היה נאמן לרעיון, אבל בשמו הסתבך בקטטות אלימות עם סטודנטים ערבים באוניברסיטה או התבצר תוך התרסה כלפי כוחות הביטחון על גג המגדל בימית. כך גם בעניין זה, משעלה על הנתיב הפסול עשה זאת קבל עם ועדה.

הוא משך לעברו אש, ובדין, התנועה לאיכות השלטון עשתה את המוטל עליה כאשר לחצה להעמידו לדין; ומזוז והפרקליטות נהגו נכון כשביקשו למצות עימו את הדין. מפני שתיק כזה אסור היה לסגור בהחלטה מנהלית.

נכון שלפרקליטות בהנהגת מזוז היתה טבלת הישגים מזהירים בהרשעת בכירים, ופסק הדין שנטה אתמול לצד הנגבי גוזל משהו
מהסטטיסטיקה ההישגית שלהם, אבל כך צריך להתנהל עולם מתוקן.

בית המשפט אינו חותמת גומי של הפרקליטות. מדי פעם מגיעים השופטים למסקנה שונה, וחלילה ל"בני האור" המאוכזבים לפסול את היושבים בדין. עליונות שלטון החוק היא גם להשלים עם אי הצלחות.

בפני פרקליטות המדינה והתנועה לאיכות השלטון פתוחה הדרך לערער על פסק הדין. במקומן, אם יקבע בית המשפט כי יש בהרשעה קלון - צריך להניח להנגבי לנפשו, ואם לאו - לשקול לערער בבית המשפט המחוזי.

החלטה זו אינה מנותקת מסוגיה פילוסופית ופסיכולוגית, אם אדם מבוגר עשוי להשתנות. שרגא הצביע אתמול על סדרה של חקירות
פליליות שהנגבי נחלץ מהן דרך קוף המחט, על קוצו של יו"ד, והוא כעבריין החוזר אל מקום הפשע. מנגד, טענו אישים שעבדו עם הנגבי כי ימיו כשר המשפטים קירבוהו אל שלטון החוק ומכאן התנהגותו הנאותה כלפי בית המשפט והפרקליטות, והוא איש אחר.

מה נכון? מי הוא צחי עכשיו בגיל 53? יש שאלות שגם בית משפט מוסמך אינו כשיר לענות עליהן.