יסוד מרכזי בהגותו של הרב יהודה עמיטל, ראש ישיבת ההסדר בגוש עציון, שהלך לעולמו בשבוע שעבר, היה הסיפור הידוע על התינוק הבוכה: מעשה באדמו"ר הזקן, מחבר ספר התניא, ובבנו, האדמו"ר השני של חב"ד, שישבו ולמדו גמרא. לפתע בקע מן החדר הסמוך קול בכי של תינוק, והאדמו"ר הזקן קם ממקומו והלך להרגיעו. כאשר חזר וראה כי בנו היה כה שקוע בלימודו עד שלא שמע כלל את קול הבכי, העיר לו על כך. אם אדם עוסק בתלמוד תורה ואיננו שומע קול של תינוק בוכה, אמר, משהו פגום בלימוד הזה.
הרב עמיטל, שעלה לישראל בצעירותו לאחר שהוריו ובני משפחתו נרצחו בידי הנאצים והוא עצמו שרד את מחנות העבודה בהונגריה, ידע בכי מהו וידע כי בקיום האנושי גלום סבל בלתי נמנע. והרי תמיד - בכל זמן ובכל מקום - יש איזשהו תינוק שבוכה ברקע. להיות מסוגל ומוכן לשמוע את הבכי הזה, זה להיות מסוגל ומוכן להיות פתוח אל העולם בכל עת. ומי שמפסיק את תלמודו כדי להרגיע תינוק, שנוטה לפרוץ בבכי אף בגלל סיבה פעוטת ערך, על אחת כמה וכמה שיפסיק את תלמודו כדי לנסות להקל את סבלם של בני אדם בוגרים. ואין לכך סוף.
סיפור חייו של הרב אוהב האדם, שבחר בשם "עמיטל" מתוך הזדהות עם פלא התחדשותו של עם ישראל בזמננו, היה סיפור של שואה ותקומה, חורבן וגאולה. אבל הוא לא הרשה לעצמו לשקוע לא בתלמודו ולא באופוריה המשיחית, המפעמת לפעמים במעגלי הציונות הדתית עד כדי אטימת האוזניים מלשמוע את קולות המציאות.
נענה בטבעיות לבקשה
לכן על אף שכאשר הוקמה בגוש עציון, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, ישיבת ההסדר הראשונה בשטחי יהודה ושומרון, הוא נענה בטבעיות לבקשתם של הרבנים חנן פורת ויואל בן?נון לעמוד בראשה; ועל אף שבעיצומה של מלחמת יום הכיפורים הוא כתב לתלמידיו הלוחמים את ספרו "המעלות ממעמקים", שבו פרש את תפיסת העולם הגאולתית שהצמיחה, קצת אחר כך, את גוש אמונים - הוא בכל זאת הפסיק את תלמודו זה, וקם והלך אל "החדר הסמוך" כאשר נשמעו משם קולות אחרים.
אפשר להתווכח עם המסקנות הפרגמטיות שהרב עמיטל ז"ל הסיק ממחיר הדמים הכבד שגבתה מלחמת יום הכיפורים מתלמידיו האהובים וממדינת ישראל בכלל.
אפשר לטעון כי חתירה לשלום ולקץ המלחמות איננה מחייבת מעבר אל השמאל הפוליטי והסכמה לפשרות טריטוריאליות - וכי אולי דווקא אי הוויתור על שטחים הוא שיביא שלום אמת.
אבל אי אפשר שלא להעריך את עוז רוחו ומחשבתו של ראש ישיבת הר עציון, שהלך מתוך לב ליבו של הימין הדתי הלוהב והקים - אל מול המפד"ל והאיחוד הלאומי - את תנועת השמאל הדתית מימד.
אי אפשר שלא להשתאות לנוכח הענווה שבה השיב - ולפעמים לא השיב - למי שהתנגדו לצעד הזה. מפלגת מימד מעולם לא עברה את אחוז החסימה בבחירות, אבל היא הצליחה כנראה לעבור כמה וכמה חסימות חברתיות ומנטליות. ובכמה פשטות ואהבה שירת הרב עמיטל בממשלה, בימים הנוראים שאחרי רצח רבין, בתפקיד השר לענייני התפוצות ולענייני איחוי הקרע בעם.
תמיד יש ברקע תינוק שבוכה, אבל לא תמיד יש מי ששומע.