לא המלחין החירש

אי שם בתחילת שנות התשעים, בימים בהם עוד לא היה ערוץ 2 או אינטרנט (ממש היסטוריה!), הפציע לחיי, ממש לקראת תום תקופת הילדות כלב סאן ברנרד בצורת סרט. קשה לומר שחיבבתי אותו מיד. "בטהובן", בואו נודה, הוא די סרט לילדות קטנות. אבל האמת היא, שבדרכו שלו, אחרי כמה וכמה צפיות כפויות, הוא בלתי נשכח. ולמי שהעלילה דהתה בזיכרונו – הנה רענון קל:

שני גנבים מחליטים לגנוב את הכלבלב החמוד יחד עם כלבים נוספים למטרה לא ברורה. בסיועו של איזה ג'ק ראסל טרייר הוא מצליח להימלט, ומוצא מקלט בביתה של משפחה לבנבנה ונוצרית למהדרין. האב, המגולם באורח מופלא על ידי צ'ארלס גרודין, לא ממש מסמפט את החיה, שהורסת לו כל הזמן את החליפות ומקשה עליו בעסק הריחות המוזר שהוא מנסה לפתח.

מצד שני - אשתו, בנו הלפלף, בתו הבכורה והחנונית וגם הפעוטה מתאהבות בכלב ממבט ראשון. באחד מרגעי השיא, האב נמצא על סף סגירת עסקה עם דיוויד דוכובני, המגלם נוכל (רגע לפני שהפך אליל בלהיט הניינטיז "תיקים באפילה"). אבל, הודות לבטהובן, שמציל את העסק בשנייה האחרונה, דוכובני ושותפתו חוטפים בומבה עצונה, עפים באוויר והעסקה מתפקששת. וזה לא הכל – הכלב מסייע לחתיך של השכבה להידלק על הבת הבכורה, ובתושייה קופץ לבריכה ומציל מטביעה את הפעוטה. בקיצור, כלב-פלא.

ההצלחה המטאורית, יצרה לא פחות מחמישה(!) המשכים נוספים. טרחתי וצפיתי בבטהובן 2 (בשם הלועזי ישנה הסתלבטות קלה על המלחין ועולם המוזיקה הקלאסית). הפעם, נקלע אבי המשפחה לקשיים עם עסק הריחות ה"מסריח", ורגע לפני שהוא פושט את הרגל, זוכה למענק פיננסי.

מן הצד השני, או יותר נכון מצידו של הכלב, בטהובן מטייל בפארק, נדלק על סאן ברנרדית נאה ושובבה (פה חייבים לעצור ולשאול - הוא לא מסורס?!), ומבלה איתה לילה פרוע בדרייב אין. ברגעי השיא, מציל בטהובן את הבת הבכורה מאונס בחופשה המשפחתית ועוזר לאחיה המרובע והנמוך להזמין ילדה חמודה לכוס קולה. יש שיגרסו, שההמשך לא פחות טוב מהמקור, ויש סיכוי שגם ההמשכים הנוספים שבאו אחריו עשויים להפתיע. כל כך נהניתי (אולי זה הגיל? לעת זקנה נעשים פחות בררנים), שאחפש אותם ואצפה בהם.

כדי להעמיק בנושאי הטיפול בכלבי סן ברנרד, הגדולים, עצומים וכזכור נוטפים ריר דביק, פניתי לוטרינרית ד"ר איילת לייבוביץ'.

"לכלבים גדולים- פשוט עדיף לדבר עם מאלף טוב, ולהעביר את הכלב אילוף מקצועי, שגם הילדים וגם המבוגרים יוכלו לשלוט בו, ולא חלילה ההפך. מכיוון, שמדובר בכלב שיכול לעשות נזקים, אז עדיף להתייעץ עם מאלף. סאן ברנרדים, על אף הגודל- הם כלבים מאוד נחמדים, רק, בגלל שיש להם כזה כוח, שלפעמים הם לא מודעים אליו, ולכן הם לא מתאימים לכל אחד."

"צריך בית גדול וצריך אה...אתה יודע, ילד קטן לא ממש יכול להחזיק אותם ברחוב. אם הם רואים איזה משהו ומתלהבים הוא לא יכול... נניח לעצור. אבל בעיקרון- הם כלבים מקסימים"

"לא. לפעוטות לא, אבל נניח שילדים יחזיקו אותו ברצועה- זה קצת בעייתי, כי אם הוא קצת יתלהב מאיזה משהו, אז הוא יכול לגרור אותם אחריהם, או אתה יודע לרוץ, ומספיק שכלב רץ בכביש ונדרס. אז צריך להיות ממושמע. בגלל זה- אמרתי לך על האילוף".

"בסך הכל, אם הכלב בריא אז אתה יודע, רק העלות של האוכל... וכמובן טיפולי תילוע"

אם למדתם פסנתר או אורגנית בשנות התשעים, ודאי יצא לכם לנגן או לשמוע את הנעימה המקסימה שמלווה את הסרט. הלחין אותה רנדי אדלמן ("מקגיוור", "המומיה3", "XXX") , יהודי טוב, שבדיוק קפץ לבקר בישראל, ולבקשתי, ניגן אותה בחביבות על הפסנתר במהלך סדנה שהעביר לחברי אקו"ם. אפשר לומר בקלות, שסגרנו מעגל.