המלחמה ועונשה: כך נמחק דור האוגדונרים

הם היו חבורה של ארבעה קצינים בכירים, שקידומם למטה הכללי נראה מובטח. אבל אז בא כשלון מלחמת לבנון השנייה וטרף את הקלפים. איש איש הם פרשו מצה"ל, או נכנסו להקפאה עמוקה.

ראשון לעזוב היה מי שבשטחו נחטפו חיילי המילואים אודי גולדווסר ואלדד רגב, תא"ל גל הירש, מפקד אוגדת הגליל. הביקורת הקשה שהטיח בו הרמטכ"ל דאז דן חלוץ, ומסקנות הוועדה בראשות דורון אלמוג, שבחנה את אירועי החטיפה, הכריחו את הירש לתלות את הנעליים ולעזוב את צה"ל בטריקת דלת. השני לעזוב היה תא"ל ארז צוקרמן, שכמו הירש, פרש מהצבא כבר בחודש מאי 2007, לאחר שביקורת נוקבת הוטחה בו על רקע תפקודו במהלך המלחמה. עיקר החצים הופנו לעצם מינויו לתפקיד מפקד אוגדת שיריון במילואים, מבלי שכלל עבר הסבה לטנקים.

השניים הנותרים הם תא"ל גיא צור ותא"ל אייל אייזנברג. על תפקוד היחידות שהיו תחת צור, מפקד אוגדה 162 במלחמה, ואייזנברג, שהיה מפקד עוצבת האש, מתחה ועדת וינוגרד ביקורת נוקבת. למרות זאת איש לא הראה להם את הדלת והשניים בחרו להישאר בצבא, אולם עד היום הם נותרו לא קודמו. זהו דור של מפקדים שלקח על עצמו, כמעט בכפייה, את האחריות לכישלונות המלחמה. אליהם תוסיפו את תא"ל משה (צ'יקו) תמיר, שהודח מצה"ל בשל פרשת הטרקטורון, ותא"ל עימאד פארס שהודח על רקע דומה, ותקבלו שישה קציני שטח בכירים, שמצאו את עצמם מחוץ לבקו"ם, בשעה שצה"ל זקוק נואשות לפיקוד מנוסה.

"אף אחד לא כפה על כל הקצינים שהיו במלחמה לעזוב את הצבא", אומר לוואלה! חדשות קצין בכיר שנטל חלק פעיל במלחמה. "כל אחד מהם ידע שהתפקוד שלו, ושל צה"ל כולו, לא היה בשיאו, בלשון המעטה, וכל אחד מהם הסיק את המסקנות שלו, כולל הרמטכ"ל ואלוף הפיקוד. נכון שאיבדנו דור מצויין של מפקדים, ורואים בשטח שיש בעיה בדרגות הללו, אבל לפעמים לא יזיק לשום ארגון לרענן את השורות, והחשוב ביותר הוא להפיק את הלקחים עם אלו שנשארו. מה שבטוח הוא שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לערוף כאן ראשים של כל מפקד."

האלוף במילואים אייל בן ראובן היה שימש במהלך המלחמה כמפקד הגיס הצפוני, ועד היום טוען שהאחראים לכישלון לא היו האוגדונרים, אלא הרמטכ"ל דן חלוץ והדרג האסטרטגי. "אמרתי לרמטכ"ל לאחר המלחמה", מספר בן ראובן, "אתה כשלת מבצעית במלחמה, ועכשיו אתה כושל כישלון ערכי נורא בכך שאתה לא שומר את גל הירש בצבא, כי על גל היה צריך להילחם. בעניין צוקרמן, אנחנו כשלנו בהכנתו לתפקיד ובסופו של דבר הוא סבל מזה, כי הוא הפעיל אוגדה בצורה לא טובה, ובמקרה הזה מדובר בתקלה של המערכת", אומר בן ראובן וממשיך "אם מפקד לא מצליח בתפקידו במלחמה, בוודאי ברמות האלה, יש מקום לשקול את העברתו עד כדי עזיבה, זה לא דבר פסול. עם זאת מנסים לצייר את האוגדונרים כאחראים לכישלון, אבל הדרג הצבאי הבכיר היה זה שלא תיפקד, אבל בסופו של דבר גם הם שילמו את המחיר".

צה"ל, מצידו, בניסיון למנוע את תקלות 2006, מקיים אחת לשנה קורס למפקדי אוגדות. השנה השתתפו בו 15 קצינים, שלמדו את הטעויות של דור המלחמה. "על האנשים האלה מוטלת אחריות גדולה מאוד שאנשים לא יכולים להבין", אומר הקצין הבכיר, "מסתכלים עליהם בזכוכית מגדלת ומצפים מהם, ובצדק, לנצח את המלחמה. מי שלא יילחם לא יעשה בחיים שלו טעות. טוב שצור ואייזנברג נשארו בצבא, אבל רגע האמת של כולנו הוא במהלך מלחמה, שם באמת אין לנו מקום לטעויות".

בשבוע שעבר אישר הרמטכ"ל גבי אשכנזי שורה של מינויי אוגדונרים ותת אלופים. הם מנוסים יותר, מאומנים יותר וכמו צה"ל כולו, מביטים שוב פעם אל הגבול הצפוני, בתקווה שמלחמת לבנון השלישית תראה אחרת. "הדור הנוכחי הוא מצויין, שלא רק למדו מהעבר אלא גם הצבא ידע לפתח אותם", אומר בן ראובן, "מצד שני, הם יודעים שהם אחראים על חיי אדם ושאם הם לא יצליחו הם יצטרכו לשלם את המחיר, לאסוף את הדברים וללכת הביתה. המשכורות שלהם לא מראות את זה, אבל הם עובדים יומם ולילה ובסוף צריכים לשלם את המחיר אם הדברים לא יעבדו כראוי. מי שבחר בקריירה צבאית יודע עד כמה הוא חשוב אבל גם כפוי טובה לפעמים, והם ישלמו על כשלונות מחיר גבוה מאוד".