הורים ומורים: למגר את החופש הגדול

"זו שעת מבחן", אומרים הפרשנים על התהליך המדיני הכפוי, ובהחלט הייתי שמחה לכתוב על פוליטיקה ומדיניות, אבל אני מרימה את הראש מהמחשב ומגלה מגש ועליו חשבוניות גזורות וקליפות מלון.

אני מתכוננת לכתוב, "אדוני ראש הממשלה, לפני שאתה מחלק את המולדת, תענה לי: של מי הארץ הזאת? למי היא שייכת?" אבל מוצאת את עצמי צועקת, "אדוני הצעיר, לפני שאתה מחלק את אחיך הקטן, תענה לי: של מי אקדח המים הזה? למי הוא שייך?"

ואנחנו רק בשבוע הראשון. שעת המבחן האמיתית שלנו היא החופש הגדול.

הנוכחות הממושכת של הסוסים מחוץ לאורווה מוציאה מאיתנו כעסים, דאגנות, בזבזנות וטרוניות אין קץ. כלומר, איך ייתכן שמדינה חמה, קטנה ומוקפת אויבים מכניסה את האויב (הילדים בחופש הגדול) הביתה למשך חודשיים ומעלה. מה אנחנו, שווייץ?

הילדים חייבים מסגרת, לא יקרה שום דבר אם ילמדו ביולי, צריך להגדיל את מכסת ימי החופשה של ההורים, להקים בתי כלא ייעודיים לגילי 12-6.

פובליציסטים והורים יפנו אצבע מאשימה אל ה"מערכת"; זה רק כי יש להם ילדים בבית ספר והם מפחדים מהמורים.

אבל אני, אמא לילדים בגיל הגן ועיתונאית עשויה ללא חת, אשתלח ישירות באחראים: חוץ ממשבר מים ומנהיגות רפוסה, מדינת ישראל סובלת ממורים עצלים.

אני יודעת, ברגע זה מוציאות מיטב שכנותיי את העט הכי חד מתיק המורה שלהן ותוהות אם המורה מזל בר אושר, נגיד, תצא עם עיסקת טיעון בתום התקרית עימי.

אבל אין ברירה, מישהו צריך להגיד את הדברים כמות שהם.

לפי תוכנית "אופק חדש", מורה בעלת תואר ראשון תשתכר בין 6,000 שקלים ל?15 אלף שקלים בחודש, בהתאם לגמולים, להשתלמויות ולוותק. דהיינו, יותר מחוקר באוניברסיטה, יותר מרוב עורכי הדין, בדומה לרופא מתמחה. למעשה, משכורתו של מורה מתחיל זהה למשכורתו של מהנדס בניין מתחיל. לא היי?טק, אבל משכורת סבירה.

תמורת המשכורת הזו המורים יעבדו 36 שעות שבועיות בלבד ויזכו לחופשה מצטברת של ארבעה חודשים בשנה. שוש, מורה לספורט שיושבת ב"שעת שהייה" בחדר המורים, מוציאה עכשיו את הקלמנטינה מהתיק וכמעט יורקת עלי את הגרעינים. היית מתחלפת איתי? היא שואלת. ואני עונה בכנות: לא.

לא, לא הייתי מוכנה בעד שום הון לעמוד מול כיתה של 40-30 גורילות, לאסוף כסף בשביל חלב בחדר המורים ולצאת לטיולים שנתיים. מצד שני, גם לא הייתי מתחלפת עם מלגזן בנמל אשדוד, וזה לא מונע ממני להלין על תנאי העסקתו השערורייתיים.

האמת היא שכל שיחה עם מורה נגמרת בבכיינות: אין לה זמן לגמור את הסנדוויץ' כי היא תורנית חצר בהפסקה, הורים מתקשרים אליה בערב ויש לה השתלמות בחופש הגדול.

אז, ככה, שוש: גם ליוהנה, אחות בבית חולים, אין זמן לגמור את הסנדוויץ'; גם ליובל, מנהל עבודה באתר בנייה, מתקשרים בערב; ולשמרית, פקידה במשרד, אין שום השתלמות בחופש הגדול כי אין לה חופש גדול.

אוקיינוס החופש הנמתח מפאתי יוני ועד אסרו חג סוכות נתפס אצלנו כאסון טבע. הרי אין מה לעשות מול המגזר החזק במדינה.

אז אולי נתחיל בלומר את האמת: המורים זכאים למשכורות גבוהות, בלי ספק, לפחות פי שניים מהשכר הממוצע.

אנחנו רק מבקשים, אם אפשר, שגם יעבדו ולא יפילו עלינו את החופש הגדול.