"חדש !!!", צועקת מודעה בעיתון, "אניגמה. מומלצות: יוליה וקטיה". "מיהן יוליה וקטיה?", ישאל את עצמו הקורא התמים. התשובה הסבירה ביותר: יוליה וקטיה הן נערות עניות ממולדביה, אוקראינה או רוסיה בשנות העשרים לחייהן, שהוברחו לכאן בדרך לא דרך, נמכרו לבעליהן החדשים תמורת כמה אלפי דולרים, ועכשיו הן זונות, במכון אניגמה. תשובה מלאה.
יכול להיות שליוליה או לקטיה יש ילדים קטנים שהן השאירו מאחוריהן, אצל סבא וסבתא. הן באו לכאן כדי להתפרנס וברוב המקרים ידעו מה תהיה העבודה. הן לא ידעו שיהפכו לאסירות בידי הסרסור, וגם אם נורא ירצו לברוח, ספק אם יצליחו. מצבן הנפשי של קטיה ויוליה בכי רע. מאוד יתכן שהן חולות. הן מקבלות כעשרה לקוחות ביום, שחלקם הגיעו דרך המודעה בעיתון. הקוראים הנכבדים, שהיו ללקוחות נאמנים, משלמים לסרסור שקנה אותן בערך 200 שקל. יוליה וקטיה מקבלות מקסימום עשרים שקל. נא להכיר: המודעות בעיתונים בשירות סחר הנשים בישראל.
הפרת החוק שחור על גבי לבן
ישיבת ועדת החקירה הפרלמנטרית לנושא הסחר בנשים הוקדשה אתמול למודעות המין בעיתונים. בסיכום הדיון הכריזה יו"ר הוועדה, ח"כ זהבה גלאון, כי "יש קשר ישיר או כמעט ישיר בין הפרסומים בעיתונים לבין תופעת הסחר בנשים". לדבריה, "מדובר בזנות מאורגנת וביקוש מאורגן לזונות בכסות של מכוני עיסוי, המגלגלים מיליוני שקלים בשנה. מאחר שרוב הנשים המועסקות במכונים הן נשים שנסחרו, הרי שמדובר בעבירה כפולה על החוק. מצד אחד עבירה על האיסור לפרסומי מין, ומצד שני על האיסור לסחור בנשים. זו תעשיה שלמה ומאורגנת של פרסום ועידוד הסחר בנשים", סיכמה גלאון.
ב-1998 עבר בכנסת תיקון לחוק העונשין של ח"כ חנן פורת, האוסר פרסום שירותי זנות. התיקון אינו מונע באופן גורף פרסום מודעות בדבר שירותי זנות או ליווי, אך קובע כי ניתן לפרסם שירותי זנות רק אם מתקיימים ארבעת התנאים הבאים: עניינו של הפרסום אך ורק מתן שירותי זנות, הוא התפרסם בנפרד מדברי פרסום אחרים, הוא נמסר לאדם רק לפי בקשתו, וסומן בו, בצורה בולטת, כי מטרתו היא לפרסם שירותי זנות. מאז אושר החוק טרם הוגשו כתבי אישום במסגרתו.
היועצת המשפטית של ועדת החקירה לסחר בנשים, עו"ד מיכל לוצקי, טוענת שהמודעות המתפרסמות מידי יום בעיתונים אינן מקיימות את סעיפי החוק במלואם, ומשום כך יש בהן משום עבירה פלילית. "הפרת החוק מתנוססת על גבי העיתונים שחור על גבי לבן", היא קובעת. "מדורי הפרסום בדבר שירותי ליווי ושירותי מין אינם מתפרסמים בנפרד מהעיתון, ובוודאי אינם ניתנים רק לפי רצון הלקוח. אדם הקונה עיתון אינו נשאל אם הוא מעוניין לקבל את מדורי הפרסום הללו".
העונש: חצי שנת מאסר
סגן ניצב חנה פסובסקי, ראש מדור תביעות במשטרה, מסרה בוועדה כי חקירת המשטרה נגד שלושת העיתונים הגדולים בנושא הסתיימה, וכי ככל הנראה יוגשו נגדם כתבי אישום בשל פרסום המודעות מהסוג הנידון. בחקירתם במשטרה טענו נציגי העיתונים כי המודעות אינן כוללות לעולם את המילה המפורשת זונה על הטיותיה, ולכן אינן בבחינת עבירה על החוק. אלא שכאן נכנסת היצירתיות לפעולה: כך, למשל, תחת הכותרת "זינזאנה" מובהר ש"הגיעו כושיות חדשות", ש"כדאי לנסות". הגדיל לעשות מכון "מדונה", שציין בהבלטה: "הבנות שלנו נבדקו ונמצאו נקיות. ניתן לקבל תעודות". ממש בצמוד למדור מודעות המין מופיעה תמיד ההודעה הלקונית, כמו לעג לרש: "המערכת מודיעה כי לא יפורסמו מודעות המציעות שירותי זנות".
מנכ"ל מעריב, רוני קליינפלד, היה הנציג היחיד של העיתונים שטרח להגיע לדיון בוועדה. קליינפלד אמר כי בניגוד לרשת שוקן וידיעות אחרונות, החליט מעריב לפרש את רוח החוק כך שהעיתון אינו רשאי לסרב לתת שירותי פרסום, אך המודעות במעריב יתבססו על כתוביות ולא יכללו איורים ופרטים על ארץ המוצא כנהוג. קליינפלד התלונן שבשל כך נגרם לעיתונו נזק כספי של כעשרה מיליון שקל בשנה, בעוד שהמתחרים מרוויחים.
העונש על פירסום מודעות מין הינו חצי שנת מאסר. קשה להניח שהמו"לים של שלושת העיתונים הגדולים ימצאו עצמם בכלא בשל פרסום המודעות בניגוד לחוק. סביר יותר שרווחים בגובה עשרות מיליוני שקלים בשנה ימשיכו לזרום לכיסם.