אסור לפרסם את מסקנות ועדת איילנד

הוועדה לבדיקת אירועי "המשט הטורקי" עומדת להגיש את מסקנותיה, שבוודאי יתפרסו על פני מאות עמודים צפופי נתונים, עובדות, לקחים והמלצות. אין ספק שהוועדה עשתה עבודתה בנאמנות ובמקצועיות, אך מי באמת צריך את דו"ח ועדת איילנד? מה טוב יצמח מפרסומה ולמה אנחנו צריכים לירות לעצמנו ברגליים?

פעולתה הנחרצת של שייטת 13, גם אם לא הצטלמה טוב, והתעקשותה של ישראל שלא לאפשר את פריצת הסגר הימי, במקביל לפתיחת מעברי סחורות תחת מדיניות ה"מה אסור להכניס", הוציאו את האוויר ממפרשי המשטים הנוספים שתוכננו. ארדואן, אחמדיניג'ד, נסראללה ועוד כמה צדיקים ידועים יושבים היום ומחכים להזדמנות חדשה שתאפשר להם לייצר פרובוקציה, או איזה תעלול מבית היוצר האיסלמי. דו"ח הוועדה בראשותו של האלוף במיל' גיורא איילנד עלול לספק להם את ההזדמנות הזו. הנטייה הטבעית של דו"חות שכאלה היא למצוא אשמים וכשלים, והיא שתוסיף שמן לגלגלי המוטיבציה של מנהיגי "ציר הרשע המורחב". דו"ח שיפנה לחי שניה ויזמין לסטירה מצלצלת, יהיה על תקן של נבואה שתגשים את עצמה.

בארבעה תחומים איילנד צריך לטפל. הראשון הוא תחום תהליך קבלת ההחלטות הצבאית וגיבוש תוכניות הפעולה האפשריות שהוצעו לממשלה. יש לבדוק האם הוצעה לממשלה יותר מדרך פעולה אפשרית אחת? האם ניתן היה לעצור את המשט עוד לפני שיצא לדרך, כפי שבוצע בפעולה דומה של השייטת בשנת 1988, ומה המשמעות של חבלה בספינה בלב ים במקום השתלטות פיסית? לאור התוצאות המוצלחות, ההרתעה שהושגה ורוח הקרב הערכית והמוסרית של הלוחמים, ניתן ואולי אף ראוי לפרסם את המסקנות בתחום זה.

השני הוא שלב ההכנות והביצוע, והפער בין הביצוע לאור המידע, לבין מה שהיה צריך לבצע לאור המידע שהתגלה לאחר מכן. המסקנות בתחום זה חייבות להישאר חסויות, ואין לתת בידי אויבינו את הכלים לדעת כיצד להסתיר את כוונותיהם בעתיד. הדרך להשיג מודיעין על מה שקורה בסיפונים התחתונים, על היערכות הטרוריסטים והנשק שעומד לרשותם והתאמת שיטת הביצוע למידע שנרכש, צריכים להישאר מנת חלקם של המפקדים. מתכנני המשטים הבאים צריכים לחשוש מכל אדם שנמצא על הספינות, כאילו הוא זה שמעביר מידע לישראל.

השלישי הוא ההיערכות לדקות ולשעות שלאחר המבצע, בעיקר בכל הנוגע לפרסום וליחסי ציבור, שהם חלק בלתי נפרד מהלחימה עצמה. מאחר וברור שבתחום הזה כשלנו, מן הראוי לפרסם את מסקנותיה של הוועדה. זאת כיון שיישום לקחי ההיערכות התקשורתית מהווים חלק מהמשך החזקת יכולת ההרתעה. כוחם של מתכנני המשטים מתבסס על עיוות המציאות באמצעות מצלמה, שמביאה לידיעת הציבור את מה שהם רוצים שנראה. מאחר ולא השכלנו לייצר מציאות אחרת, עלינו להבהיר למתכנני המשטים הבאים כי בפעם הבאה נדע להביא לעולם בזמן אמת את המציאות כפי שאנחנו רוצים שיראו אותה.

התחום הרביעי והאחרון הוא פוטנציאל ההתדרדרות הצפוי בעקבות מבצע כזה. אין ספק שמשט איראני או לבנוני בחסות החיזבאללה עלול לגרום להסלמה בצפון ובדרום. המשט הבא, אם יהיה כזה, יתוכנן וייצא לפועל על בסיס לקחי "המשט התורכי". גם אויבינו לומדים והם ינסו להפתיע אותנו. הוועדה אמורה לתת לגיטימציה למקבלי ההחלטות בצבא ובממשלה להתכונן למשט הסלמה שכזה. המסר שאמור לצאת מהוועדה צריך להיות כזה, שיבהיר שלמדינת ישראל אין ברירות אחרות אלא להשתמש בכוח, כדי לשמר את הסגר. אם אויבינו יגלו סימן קל של חולשה אפשר כבר לראות את עשן הספינות הבאות בדרך לעזה.

וועדת טירקל אמורה לספק את תאוותם של מדינות המערב למציאת אשמים, ועבודתה אמורה להתבסס בין השאר על עבודתה של ועדת איילנד. בהנחה שדו"ח איילנד יישאר חסוי ברובו, כל שנשאר לוודא הוא שוועדת טירקל תסיים את עבודתה בתוך לא פחות משנתיים. זהו זמן מספיק כדי לרוקן את מצברי הספינות הבאות המתכננות להגיע לחופיה של רצועת עזה. בקיצור, יאפשר להרוויח זמן. הגברת ההרתעה היא הדרך הטובה ביותר לשמור על השקט בים ולאורך גבולינו הלבנוני והעזתי.