ההתבטאויות הפומביות הראשונות של ברק אובמה ובנימין נתניהו נתנו יסוד להניח כי שיחתם עלתה יפה. לשונו של אובמה ושפת הגוף של נתניהו חיזקו תחושה זו. אובמה ביקש לעורר את הרושם כי חידש את אמונו בכוונותיו של נתניהו לחתור לשלום; שהעניק לו הזדמנות נוספת בלב פתוח.
ניתן ביטוי גם להבנה האמריקנית באשר למדיניות הגרעין הישראלית. אובמה שיגר מכתב בנדון לנתניהו לפני שקיבל את התביעה המצרית לקיים ב?2012 ועידה מיוחדת על הכור בדימונה. אתמול נראה היה כי הנשיא האמריקני חזר למחויבות הכלולה במכתבו.
אך זו דרכה של הדיפלומטיה. בשעות הראשונות שלאחר מפגש הנשיא עם ראש הממשלה האווירה אפופה בסודות ונדרים, אלה ושבועה. המהות מתגלה רק מקץ כמה ימים. לפעמים שבועות. יש התרשמות, אך לא תמיד היא משקפת במלואה את מה שאירע בשיחה.
צעדים בוני אמון
המשקיף הזהיר יציג לעצמו שתי שאלות שאין להן מענה מיידי: מה נאמר בנושאים קשים שנותרו מעורפלים, כעתיד הקפאת הבנייה בהתנחלויות והבטחתו של נתניהו לבצע בקרוב צעדים בוני אמון, שיאפשרו לאבו מאזן לחדש את המשא ומתן הישיר לפני ספטמבר? והאם נימת החיוך והידידות שהקרינו האמריקנים כלפי ישראל לא תתמוסס לנוכח המתקפה הערבית שלא תאחר לבוא למראה תצלומים אלה? אחרי הנשיא יש גם התבטאות של דובר הבית הלבן, והיא בדרך כלל פחות ערבה לאוזן.
רמזים עו?ב?ריים: נתניהו ביקש הכרה אמריקנית בגושי ההתיישבות בהנחה כי האבחנה בין המותר לבין האסור בנושא הבנייה תהיה על פי התוואי של גדר ההפרדה; והצעדים בוני האמון מצד ישראל יבואו לביטוי בסיוע להפעלתה של עיר פלסטינית חדשה בשומרון, צמצום המחסומים ופתיחת תחנות משטרה נוספות שבהן ישרתו כוחותיו של אבו מאזן.
נתניהו הכחיש אמש אחרי מפגשו עם אובמה כי יסכים לשנות את המעמד של כמה חבלים ביהודה ובשומרון. הצעה כזאת עלתה בארץ ונדחתה. הוא לא רצה במשבר עם בני בגין ומשה (בוגי) יעלון. אך זה עדיין אינו סוף פסוק.
נכון לעכשיו ברור כי שני הצדדים מעוניינים להקרין תחושה של "עסקים כרגיל" וסיום תקופת המשבר. אובמה הצטרף לתביעה חשובה של ישראל לזרז את המשא ומתן הישיר בתוך כחודשיים. עד מתי? האם רק עד הבחירות לקונגרס האמריקני בנובמבר? יש נושאים שבשלב זה יכולים להסתיים בסימן שאלה בלבד.