בית המשפט העליון דחה הבוקר (שני) את ערעורם של אברהם עדי ואדיב אפרים, שניים מבעלי אולם השמחות "ורסאי", שנידונו ל-30 חודשי מאסר לאחר שהורשעו בגרימת מוות ברשלנות וחבלה ברשלנות. "המערערים היו מודעים בפועל לליקוי שחל ברצפת האולם. עליהם היה לצפות את הסכנה הטמונה בליקוי שנתגלה, וחובתם הקונקרטית היתה לנקוט באופן מיידי באמצעי הזהירות המתחייבים כדי לתקנו, ולהסיר את הסכנה", כתבה השופטת איילה פרוקצ'יה בפסק הדין.
במאי 2001 נהרגו 23 בני אדם ו-356 נפצעו, כאשר רצפת האולם קרסה במהלך חתונה. בעקבות האסון הכבד הוגשו כתבי אישום נגד ארבעה מהנדסים, קבלן בנייה, שלושה מבעלי האולם ואחד העובדים במקום. בית משפט השלום בירושלים הרשיע את עדי ואפרים וגזר עליהם 30 חודשי מאסר בפועל. בעל המקום השלישי, אורי ניסים, נידון לארבעה חודשי עבודות שירות. השניים ערערו לבית המשפט המחוזי, ולאחר שערעורם נדחה עתרו לעליון. ריצוי עונשם נדחה עד להכרעה בערעור.
מפסק הדין עולה שכבר מספר שבועות לפני האסון הבחינו השניים בשקיעת מרצפות ובהתרוממות מרצפות באזורים נרחבים ברצפת רחבת הריקודים של האולם. הם הזמינו רצף, שריצף חלק מהרצפה, אולם לא פתר את הבעיה.
השניים טענו בערעור כי לא הוכח הקשר הסיבתי העובדתי הנדרש בין ההתרשלות המיוחסת להם, המתבטאת באי זימון מהנדס בניין לבדוק את מהות שקיעת המרצפות באולם ורסאי, לבין האסון שאירע עקב קריסת הרצפה. עוד טענו, כי מכיוון שלא יכלו לצפות את קיומו של הכשל המבני של הרצפה, שנבנתה בשיטת "פל קל", לא חלה עליהם חובה נורמטיבית לצפות כי הכשל המבני יוביל לאסון.
"ליקוי משמעותי, חריג ויוצא דופן"
"על בעל אולם אירועים מוטלת חובה קונקרטית לדאוג לכך ששלומם וביטחונם של המוזמנים לאולם יובטח, וככל שמתגלים פגמים וליקויים במבנה המשמשים 'נורת אזהרה' לקיומו של סיכון העלול להביא לפגיעה באדם, קמה חובה קונקרטית להסירם בדחיפות כדי למנוע אסון", נכתב בפסק הדין.
עוד נאמר, כי "כאשר מתגלים לעין ליקויים ופגמים במבנה, מוטלת על הבעלים חובת זהירות קונקרטית מוגברת לטפל בתיקונם ובהסרתם במהירות, לבל יסכנו את שלומם של באי המקום. במיוחד כך הדבר במבנה המשמש אולם ארועים, אליו מוזמנים מאות ואלפי בני אדם, דרך שגרה, שריבויים עלול להעצים את הסכנה".
השופטת פרוקצ'יה הבהירה שהליקוי ברצפת ורסאי לא היה ליקוי נסתר. "הוא היה ליקוי גלוי לעין, רב מימדים, שהצביע על סיכון ברור וגלוי", כתבה. "הליקוי היה משמעותי, חריג ויוצא דופן. הוא היווה אות אזהרה ברור לקיומו של ליקוי מבני, לאור אופיו וממדיו החריגים". לכן קבעה, שהשניים התרשלו ולא פעלו כראוי לתקן את הכשל שהתגלה, ודחתה את הערעור.