"עונת הציד החלה". כך הכתירו בעיתון "הארץ" את קריאתם האמיצה של חברי כנסת, ובראשם שר החינוך, לבדוק את ההטיה האנטי?ציונית באקדמיה, ובעיקר את הקלות שבה מרצים המקבלים את שכרם מהמדינה קוראים לחרם אקדמי, כלכלי, תרבותי ופוליטי עליה. איזו אירוניה: דווקא מי שאבותיהם המציאו את ה"סזון" למדו לצווח "מקרתיזם" כל אימת שהחלק הבריא בציבור הישראלי מתקומם נגד מגמות ההתאבדות המסתמנות בתוכנו.
האמת היא שעונת הציד של מדינת ישראל נמצאת בעיצומה, בחסות גורמים חתרניים שמזמן אינם מתעניינים באמת, לא כל שכן במדע או בתרבות, אלא אם כן אלו קשורים ב"חשיפת" פשעיה התרבותיים והפוליטיים של ישראל.
כמו במקרה של "הקרן החדשה לישראל", כך גם במקרה של הדו"ח החדש של תנועת "אם תרצו" על הפוליטיזציה החד?צדדית במוסדות להשכלה גבוהה, שיטת הפעולה היא סטליניסטית ידועה: דה?לגיטימציה של מגישי הדו"ח והאשמתם ב"סתימת פיות".
השקר הזה זועק לשמיים. ב?20 השנים האחרונות אני נמצא במערכת האקדמית, מסתובב באוניברסיטאות ברחבי הארץ, משתתף בכנסים אקדמיים, צורך כתבי עת מדעיים, ומניסיוני הרב אפשר לומר במלוא האחריות שהדו"ח של "אם תרצו" הוא קצה הקרחון של תופעה רחבה הרבה יותר. בידי דוגמאות למכביר.
אין דמוקרטיה אמיתית באקדמיה הישראלית. אין עימות לגיטימי ובריא בין עמדות שמרניות לליברליות, משום שאין כיום לגיטימציה ברוב האוניברסיטאות הישראליות לעמדות שמרניות או ציוניות. אין כמעט סיכוי לחוקר בעל עמדות כאלה להתקדם מבחינה מקצועית ברוב המחלקות למדעי הרוח והחברה. כל מי שיגיד לכם אחרת, הוא מאחז עיניים. הדברים דומים למצב בתקשורת הישראלית. למעט בעיתון שאתם אוחזים בידכם, אין כמעט סיכוי לעיתונאי בעל עמדות שמרניות או ניאו?שמרניות, ימניות, דתיות וכו' (ובמקרים רבים אפילו ציוניות) להתברג באחד מגופי התקשורת הידועים.
פרופ' דיסקין כמשל
סטודנט החושב על קריירה אקדמית מבין עד מהרה את מקבילית הכוחות המעוותת הפועלת באקדמיה בעולם המערבי בכלל, ובישראל בפרט. ככל ש"תחשוף" את פשעיו של העולם המערבי הקולוניאליסטי והפוסט?קולוניאליסטי, ובמקרה שלנו ככל שתחשוף את "פשעיה" של ישראל, את ה"מיליטריזציה" הפושה בה, את קלישות טענותיה ההיסטוריות, הפוליטיות, הגיאוגרפיות, הדתיות וכן הלאה - בקיצור, ככל שתפגע בחברה שממנה אתה ניזון - כך יש לך סיכוי רב לאין שיעור לקבל משרת הוראה ומחקר באקדמיה הישראלית (וכן בחו"ל) לעומת חוקרים בעלי עמדות ציוניות "ישנות".
ולא רק כניסה למסלול האקדמי, אלא גם ההתקדמות כרוכה, לחרפתנו, בעמדות הפוליטיות שהחוקר מזוהה איתן מחוץ למחקרו. הנה המקרה של פרופ' אברהם דיסקין, שפירסם יותר מאמרים בכתבי העת המדעיים היוקרתיים מכל עמיתיו יחד, ובכל פעם שתיקו המרשים הגיע לוועדת המינויים, נעצר בתואנה כזאת או אחרת. את התואר האחרון, פרופסור מן המניין, לא קיבל. דיסקין, מחשובי החוקרים של מדעי המדינה כיום, ניבא את כישלון הסכם אוסלו והיה ממנסחיה של החוקה האלטרנטיבית שהעמיד המכון לאסטרטגיה ציונית מול המכון הישראלי לדמוקרטיה. אלף תירוצים לא יטהרו את החרפה הזאת.
בישראל מהלכים דוקטורים רבים שאיתרע מזלם והם (או נושא מחקרם) מחזיקים בעמדות שאינן מתאימות למגמה הדומיננטית באקדמיה, ולכן הם חסרי עבודה. טוב יעשו שר החינוך וגורמי הקואליציה אם יקדמו הקמת מכוני מחקר ניאו?שמרניים (לא רשמיים) שיוכלו לקלוט את הכוח האינטלקטואלי הזה. אירועי התקופה מוכיחים שאם הציבור הציוני והיהודי חפץ חיים, אסור לו להסתמך על האקדמיה והתקשורת במתכונתן הנוכחית, ואם אי אפשר לשנותן מבפנים, יש להקים אלטרנטיבות, כפי שעשו הניאו?שמרנים בשנות ה?70 בארה"ב.
ב"הארץ" יש המהלכים אימים על שר החינוך כמו על גורמים ניאו?שמרניים נוספים הנמצאים בהנהגה - הם מהווים שופר לאותם מוקדי כוח אנטי?ציוניים ואנטי?ישראליים באקדמיה. טוב יעשה שר החינוך אם לא ישגיח בצווחנים הללו ויבדוק לעומק את חרפת הדה?ציוניזציה של האקדמיה הישראלית.