הפרשות האחרונות שפורסמו באשר למעורבותם של כמה מערביי ישראל בטרור מעוררות דאגה, אבל לצד זאת יש לומר כי הקריאות שנשמעות לאחרונה בתגובה, להחרים ולחשוד בהם באופן כללי, אינן טובות למדינת ישראל ואינן מוסריות. השמצות מכלילות נגד ערביי ישראל צריך לדחות באופן ברור, ללא "אבל".
ערביי ישראל הם מיעוט החי בקרב רוב יהודי במדינה שאופייה יהודי. למעשה, אנחנו מצויים כבר 130 שנה במאבק עימם. הם פלסטינים אשר אחיהם נמצאים מעבר לגבול וביהודה ושומרון, הם נלחמים בנו ואנו מכים בהם.
במצב הזה אי אפשר לדרוש מהם שלא יזדהו רגשית עם אחיהם הסובלים מנחת ידנו, וגם אם האלימות שאנו מפעילים נגד גורמי הטרור מוצדקת - היא בוודאי לא נעימה להם.
מאחר שארגוני הטרור יוצאים מקרב אזרחים ומשתמשים בהם כבמגן אנושי, נפגעים מדי פעם גם אזרחים פלסטינים. אנחנו לא צריכים להתנצל על הפגיעה בהם, כי זאת תוצאה הכרחית של הלחימה בטרור, אבל זה לא אנושי לדרוש מאחיהם של הפלסטינים מהצד הפנימי של הקו הירוק לא לחוש צער וכאב.
מותר וצריך לדרוש מערביי ישראל לא לעבור על החוק. מותר וצריך להעניש את הבודדים המנסים לקחת חלק במעשי טרור. תגובת המשטרה למהומות בשנת 2000, כאשר אזרחים ערבים ניסו להצטרף לאינתיפאדה הפלסטינית, היתה מוצדקת. אבל, שוב, אסור למנוע מהם להביע צער ללא אלימות.
לשלם את מחיר הדמוקרטיה
ליהודים אין ניסיון כבעלי בית במדינה ריבונית, וודאי שאין לנו ניסיון לשלוט כרוב כשמיעוט שאינו רוצה בנו כבעלי בית מצוי בקרבנו. לכן עלינו לפתח את הבנת האסור והמותר כשליטי המדינה, ועלינו לדעת למתוח קווים אדומים שחצייתם תיתקל בכוחה של המדינה הריבונית. אך כל עוד הקו לא נחצה, יש לאפשר לערביי ישראל הבעת דעה אישית וקבוצתית, שאולי אינה נעימה לנו לעיתים, אך היא מותרת ואין להעניש עליה.
רעיונות כמו החרמת יחסי מסחר עם המיעוט הערבי בקרבנו מהווים כלי נשק אימתני שיש להותירו למקרים קיצוניים. אסור להשתמש בו כאשר ההמון מביע את דעתו בשקט.
לישראל יש אינטרס גדול בשמירת הכללים הדמוקרטיים והגדרות ברורות של מותר ואסור עם תושביה הערבים. זאת הסיבה לכך שאין להתרגש, וודאי שאין לשלול זכויות מחברי כנסת ערבים המתבטאים בקיצוניות, או אפילו מכאלו המשתתפים באירוע נוסח המשט לעזה.
כמובן, אם הם עברו על החוק - יש להעמידם לדין. אם לא - אין לפעול נגדם. לא כי הם נהגו כשורה, ולא כי מדובר בגישה הגונה, אלא משום שהנזק הנגרם למדינת ישראל בעקבות פגיעה בתדמיתה כדמוקרטיה גדול מהנזק הטמון בהשתתפותם של בודדים במשט זה או אחר ובאירועים דומים. אין להעצים את הוויכוח הפנימי על ידי תקיפתם המילולית או הגופנית, וודאי שאין לשלול מהם איזושהי זכות המוקנית לחברי כנסת.
עלינו לשלם את מחיר הדמוקרטיה עד תום, ובשמחת לבב. זאת הדמוקרטיה שלנו, היהודים, ונכון שננהג בנדיבות כלפי מיעוט שיישאר כזה לעולם ועד.