הנהג שפגע וברח

עובד אלחליבי נותן לכם להציץ ללב שלו וליומן ומספר לכם על לברדורית שנדרסה ולמה הנהג שפגע בה לא טרח לעזור לה

עובד אלחליבי
03/07/2010

יום ראשון בבוקר, השעון המעורר מצלצל ומטריד. לעזאזל, צריך לקום לעבודה אחרי 3 שעות שינה ולילה רווי באלכוהול. אני יוצא מהמקלחת וניגש כמו זומבי לסלולרי כדי לראות מה השעה. 4 שיחות שלא נענו מליאת. האם נרדמתי במקלחת ולא שמתי לב? אני מבולבל לחלוטין. הודעה חדשה אחת התקבלה: "עובד, תתקשר אלי דחוףףף!!1 מיד כשאתה קם שולה אצל הווטרינר, מכונית נכנסה בה אתמול בלילה...".

אני, בהיסטריה, מחייג לליאת, אבל היא לא עונה לי. אימצנו את שולה הלברדורית מ"תנו לחיות לחיות", כשליאת הייתה בדיכאון אחרי הגירושין שלה. הטלפון מצפצף ומסמן שהתקבלה הודעה חדשה מליאת. "אני לא יכולה לענות כרגע. אצל הווטרינר שלנו בפרישמן, תבוא דחוף!" אני ממהר להתקשר לעבודה, לדווח לבוס שלי על שלשולים וגזים שתוקפים אותי מיום שישי בלילה. אני מוסיף תיאורים לא מחמיאים על מצב השירותים שלי ועל קשיי מערכת העיכול, רק שבבקשה בבקשה ישחרר אותי היום מלהגיע לעבודה. "יופי, תודה רבה, אני שמח שאתה מבין את המצב שלי, אני בטח צריך רק לנוח ולאכול נכון, ואני מתפלל שהרקטום יתאושש בהקדם". אני מנתק את הטלפון ומתפלל שנשמעתי אמין.

אני מנסה לתקשר עם ליאת ב-sms ,אבל היא לא מגיבה. מיד כשאני מתקרב למרפאה של הווטרינר, אני רואה אותה בחוץ מעשנת סיגריה (למה היא, לעזאזל, לא יכולה לענות לי??). ליאת נראתה רע, העיניים שלה היו נפולות מבכי, לא ראיתי אותה ככה מאז שהיא התגרשה. "עובד, שולה שלי, בפנים", היא יורה, "כנס תראה אותה. הם כיסחו לה את הצורה, הווטרינר בכלל לא יודע אם היא תצא מזה בחיים".

נכנסתי בזהירות, אולי בחשש, לתוך המרפאה ומיד שמעתי את היללות של שולה, היא צרחה מסבל. העדפתי שלא לפתוח את הדלת של חדר הטיפולים כדי לא להפריע לווטרינר. על הרצפה היו כתמים של דם, וסמרטוט רטוב. ליאת פתחה את דלת המרפאה מבחוץ.

"אתה שומע אותה? היא לא מפסיקה לבכות!! נכנסת לראות אותה?" היא שואלת בהיסטריה.

"לא, אני מעדיף שלא. אני אראה אותה אחרי שהד"ר יסיים את הטיפול. את מוכנה להסביר לי מה קרה ?"

"בוא לבחוץ, אי אפשר לעשן בפנים"

"אבל הרגע סיימת סיגריה", אני מנסה בכל זאת להשאר בפנים, אבל אין לי סיכוי.

"אתה רוצה לשמוע מה קרה או לא?"

ליאת סיפרה לי ששולה נעלמה מהבית אתמול בסביבות עשר בלילה, ולא חזרה במהירות כפי שהיא רגילה. "כשהלכתי לישון בסביבות אחת בלילה, שמתי לב שהיא עדיין לא חזרה, גם כשקמתי להשתין בארבע לפנות בוקר, ראיתי שהיא לא לצידי במיטה, וכבר התחלתי לדאוג, אבל לא האמנתי שזה מה שקרה. כשקמתי בבוקר, ידעתי שמשהו לא בסדר. אתה יודע, זה לא מתאים לשולה. מיד ירדתי לרחוב, חצי שעה אני מחפשת אותה, עד שהשכנה הזקנה שלי גרציה, המשוגעת הזאת שעושה טיול בוקר ומתלבשת כאילו היא הולכת לקונצרט, נו, אתה מכיר אותה, אז היא תופסת אותי ביד ואומרת לי 'איפה את? הכלבה שלך בספסל בגינה של גן שעשועים, כולירות של אנשים, לכי אליה מהר'. ככה היא אומרת לי. ואני לא מבינה על מה היא מדברת, ואיזה אנשים כולירות, והיא גם לא משחררת לי את היד, עד שהיא מסבירה לי בפירוט רב איך מגיעים לגן שעשועים שאני גרה לידו כבר 15 שנים".

ליאת צחקה סוף סוף, אבל אני רציתי לבכות. היא המשיכה. "אני רצה לגן שעשועים וחושבת על זה שאם שולה לא הייתה יכולה להגיע עד לבית, כנראה שהיא באמת במצב גרוע. איך שאני מתקרבת לספסל אני רואה קבוצה של אנשים שהיו סביבה, התחלתי לצעוק עליהם שיזוזו, שזאת שולה שלי, ושם ראיתי אותה מונחת על הספסל. רגל אחת שלה ממש נפגעה, ולא הפסיק לרדת משם דם. נהגי המוניות לא רצו לקחת אותנו, עד שהגיע איזה צדיק שראה אותנו ומיד עצר ולקח אותנו לכאן".

בינתיים היללות מבפנים נפסקו, נכנסנו לחדר. שולה שכבה על השולחן וישנה, במקום שהיה חיבור בין הרגל לבטן היו תחבושות לבנות."הכלבה שלכם תהיה נכה, והיא תסבול מטראומה בתקופה הקרובה, אבל היא תצא מזה בחיים" נישקתי אותה על הראש, היא פתחה את העיניים קלות ונרתעה ממני ."מה קרה שולה? נהג מגעיל נכנס בך ולקח לך את הרגל? לאן הוא מיהר שהוא אפילו לא יכול לעצור ולעזור לך?" שולה נרדמה, אבל אני לא רגוע בכלל. איך יכול להיות שהנהג החוצפן פגע בשולה ולא עצר לרגע לעזור לה? לאן הוא כבר מיהר כל כך עם הרכב שלו? לאן?

  • כלבים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully